בסוף השבוע צוין יום השנה ה־30 לנפילת חומת ברלין, המזוהה כסמל לתום המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית. אלא שכיום, יותר מכל נקודת זמן אחרת מאז סיום המלחמה – דומה שחזרנו לימיה. רוסיה מעולם לא ויתרה על שאיפות ההשפעה שלה, ובעשור האחרון ניכר כי מאמציה בהקשר זה הולכים ומסתעפים. הדבר מתבטא בראש ובראשונה בתוקפנות צבאית כלפי שכנותיה: מלחמותיה הממושכות בצ'צ'ניה, פלישתה לגיאורגיה ב־2008 וסיפוחה את חצי האי קרים באופן חד־צדדי ב־2014 במסגרת מעורבותה במלחמת האזרחים באוקראינה, ומעורבותה בסכסוכים אלימים, דוגמת מלחמת האזרחים בסוריה.
רוסיה אף חותרת לחזק מחדש קשרים שהתפוררו לאחר קריסת בריה"מ, בעיקר באמצעות הפעלת קבלנים צבאיים "פרטיים". שיטה זו הופעלה לראשונה באוקראינה ב־2014, ומאז התפשטה לשלוש יבשות - ובעיקר לאפריקה. כך, למשל, בתמורה לאימון חיילי צבא הרפובליקה המרכז אפריקנית, זוכים הרוסים להקלות משמעותיות בכריית יהלומים וזהב במדינה הידועה במרבצי המינרלים העצומים שלה. כמו כן, שיגרה רוסיה סיוע צבאי למיליציות בלוב, ונכון להיום - היא ספקית הנשק הגדולה ביותר באפריקה.
בשבוע שעבר אף קיימו חילות האוויר של רוסיה ומצרים תרגיל משותף, זאת על רקע ידיעות כי מצרים מתכננת לרכוש את מטוסי ה־SU-35 מתוצרת רוסיה, וכי במהלך העשור הקרוב תפעל רוסיה להקמת כורים גרעיניים במצרים ובמדינות נוספות באפריקה.
עם זאת, רוסיה עושה שימוש הולך וגובר גם באמצעים כלכליים ותודעתיים, ובמסגרת מאמציה להטיית מערכות בחירות וערעור יציבותן של דמוקרטיות ברחבי העולם, היא הגבירה החל מ־2018 את ניסיונותיה להתערב במערכות בחירות גם ביבשת השחורה, באמצעות שיגור פעילים והפעלת חשבונות מזויפים. בסוף אוקטובר הודיעה פייסבוק על זיהוי ניסיונות רוסיים להשפיע על מערכות הבחירות במדגסקר ובמוזמביק, בעזרת תעמולה פרו־רוסית לצד ביקורת אנטי־אמריקנית. אפריקה אף הפכה לשדה ניסויים לצורך בחינת טכניקות להפצת דיסאינפורמציה לקראת בחירות 2020 לנשיאות ארצות הברית.
לפי שעה, את גולת הכותרת של הפעילות הרוסית באפריקה מהווה "הוועידה הרוסית־אפריקנית" הראשונה, שכונסה ביוזמת רוסיה באמצע אוקטובר. בוועידה השתתפו מנהיגים אפריקנים מ־54 מדינות, ובמהלכה הצהיר פוטין כי "רוסיה תומכת במאבקם של עמי אפריקה כנגד הקולוניאליזם, הגזענות והאפרטהייד" וכי "נפתח דף חדש בהיסטוריה של יחסי רוסיה עם המדינות האפריקניות".
למול החשיבות הרבה שמעניקה רוסיה לאפריקה, צורם חוסר האיזון מצד הממשל האמריקני. מאז היבחרו, לא קיים הנשיא טראמפ ולו ביקור רשמי אחד באפריקה. חרף העובדה שארצות הברית עדיין מובילה בהיקף הסחר עם אפריקה על פני רוסיה, ואף שפעילותה של רוסיה באפריקה הוגדרה כ"איום משמעותי" על הביטחון הלאומי האמריקני, עדיין המאמצים האמריקניים לחיזוק הקשרים עם אפריקה מדדים הרחק מאחורי רוסיה וסין. ייתכן שהדבר נובע מכך שבעוד גישתה של ארצות הברית כלפי אפריקה נותרה פטרונית, מציעה רוסיה לאפריקה שיתופי פעולה, ובכך קוסמת יותר למדינות היבשת.
גם במזרח התיכון פועלת רוסיה לקידום יחסיה עם בנות ברית מסורתיות של ארצות הברית, ומכתיבה את התנהלותם של כלל השחקנים באזור. התקרבותה של טורקיה לרוסיה ורכישתה את מערכת ההגנה האווירית הרוסית מדגם S-400; הצהרותיה של רוסיה כי היא איננה פוסלת את אספקתן של אותן מערכות לאיראן, והקמת מנגנון ביטחון משולב עימה להגנת המפרץ הפרסי בעוד כשנה, לכשיפוג תוקפן של הסנקציות שהוטלו עליה; ואפילו הדיווחים מתחילת השבוע על אודות צוללת רוסית שעסקה באיסוף מודיעין במים הטריטוריאליים של ישראל - כל אלה מאותתים על כך שחרף נחיתותה הצבאית והכלכלית לעומת ארצות הברית, הצורך לרסן את רוסיה הולך ודוחק - עבור המערב בכלל וישראל בפרט.
פנינה שוקר היא חוקרת (מלגאית ניובאואר) במכון למחקרי ביטחון לאומי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
