בדקה ה־31 נפל דבר בבלומפילד. מיגל ויטור, הבלם והאגדה, החליט שייקוב הדין את ההר, הוא מהמשחק הזה יוצא בכרטיס אדום. הפורטוגלי כבר העמיס על עצמו כרטיס צהוב מוקדם ורק בגלל שאי אפשר להוציא צהוב שני בהחלטת VAR, ניצל מהרחקה אחרי שדרך על יונתן כהן.
ספסל עירני של הפועל ב"ש היה צריך לזהות את הפוטנציאל הנפיץ של ויטור ולצעוק לו - "תוריד את העוינות מתשע וחצי לשבע חצי", אבל ויטור החליט שנשארה לו עבודה לעשות. אז הוא קצר את אופאדו וראה כבר מאזור הספסלים את שטקוס מציל בנס את הכדור החופשי של כהן.
מאז שב"ש ומכבי ת"א מנפצות זו לזו גולגולת בשבע השנים האחרונות, ברק בכר מאבד שחקן באופן קבוע כל משחק שני ביניהן. ריח כבד של אבק שריפה כבר ריחף באוויר.
מכבי ישבה לב"ש על הזנב, ורגע לפני המחצית, למרות משאית הברינקס שהחנה בכר ברחבה מהפתיחה, היה הגיוני שדווקא ראש הגנתי יתרומם בתוך הבהלה להרמה של מתן חוזז, ודווקא לואי טאהא יכניע את שטקוס המופלא.
סוף סוף זכינו לקבל משחק ליגה טעון ויצרי, אחרי ששבועיים כבר אנחנו פה תחת האיום האסטרטגי הזה של הלהיט החדש בליגה כאן - מ.ס של ג'קי.
אז נכון שמכבי לא ממש מלהיבה ועסוקה בינתיים בלמחוק דווקא את הפועל יהוד מטבלת אי הספיגות מאז 1982 (משתתף בצערם של יהודה דוגאץ', אהרון ויזאן, משה שבת ויעקב אז'ובל), אבל בליגה המבוהלת הזאת, שבה יצירתיות והתחשבות בקהל העצום שמגיע הן מחוץ לפרוטוקול, גם שיבוץ כזה של חוזז היה מרענן.
חוזז, יחד עם עוד ארבעת שחקני בית כמו רוסלן ברסקי, דן גלזר, דור מיכה וכהן, זרמו טוב יותר מאשר במשחקים קודמים, עזרו גם בהגנה ופתחו פער איכותי משמעותי על ב"ש, שכל עוד פיגרה בשער אחד – חשבה (חלמה) עוד על תיקו, עד הנוק אאוט של שכטר.
שווה להרחיב טיפה על מחויבות הקבוצות ל־27,566 אלף הצופים. בישראל ההתחשבות בקליינט נמוכה במיוחד, כמעט נטולת התחשבות. הכי חשוב לחזור הביתה בשלום, גם אם זחל"ם מביא אותך לחנייה.
הציפייה שלי אתמול, בעיקר מבכר, בטח בשלב מוקדם כזה של העונה, היתה לשחרר קצת ולא להעמיס מערכות כיפת ברזל ברחבה. יש לך כלים מספיק טובים, ולפעמים הכי טובים, כדי שילדים ייצאו מהזירה בלילה וינצרו את הרגעים האלו, כפי שנצרו את הדקות האלו ילדי ליברפול שלשום מול טוטנהאם. אני לא מצפה כמובן לרמה הזאת, אבל מגיע גם לילדים פה עיניים נוצצות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו