"החלטת היועץ המשפטי לממשלה חשפה סוף־סוף לעיני הציבור את ערוותם של מי, שבאמצעות כת קטנה של עיתונאי־חצר הצליחו לבסס את התפישה כי מתחוללת כאן מלחמת בני אור בבני חושך, שבה הפרקליטות מגינה בגופה על הציבור מפני נבחריו. והציבור מאמין - כך מוכיחים כל הסקרים - שהפוליטיקאים מושחתים, שמוסדות השלטון רקובים, שאיש ציבור הוא אשם לא רק עד שתוכח חפותו אלא אף לאחר שתוכח... מקהלה של עיתונאי-חצר ופרשנים מטעם נחלצת תמיד להגנת הפרקליטות ומציגה את התהיות ככפירה ב'שלטון החוק'... ה'מערכת' לא פעלה מעצמה. היה מי שהפעיל אותה, מי שסימן את המטרות, מי שקיבל את ההחלטות, מי שהנחה את החוקרים, מי שהדליף, ומי שניסה להתנקש בדמוקרטיה הישראלית. היה גם מי שידע ושתק".
את הדברים הללו לא כתבו גדי טאוב או אראל סג"ל, אלא נשיא המדינה ראובן ריבלין במאמר ב"הארץ", ב־2004. אני מאמין לרובי הישן לא לרובי החדש. אני מאמין גם שבתוך תוכו הוא יודע שהדברים נכונים היום שבעתיים.
לפני כחודש כתבה פרופ' רות גביזון: "אני חוששת שאכן אין לנתניהו סיכוי לקבל משפט צדק". מדובר בכלת פרס ישראל במשפטים וממייסדות האגודה לזכויות האזרח; היא יודעת על מה היא מדברת.
אני מודה שחקירת אנשי נתניהו על "הטרדת עד" והחרמת הטלפונים שלהם הכניסו אותי לדיסוננס. מצד אחד מפחיד, מצד שני מרגיע. איך מרגיע? הנה, אני מבין שאני לא מתחרפן, אלא פשוט עד למציאות שבה מדינת ישראל נלכדה בדיקטטורה משפטית.
בשעה שמערכת אכיפת החוק דנה בשימוע ומדליפה לדובריה בתקשורת שאין בכוונתה לשנות דבר, צצים עוד ועוד סימני שאלה על טוהר ההליך. מאכיפה בררנית בוטה והתנהלות שערורייתית של המערכת, ועד ספקות בעצם ניקיון כפיה. בעוד חלקים גדולים בציבור חשים שהתיקים נגד נתניהו מתפוררים, בפרקליטות פותחים במסע ציד חסר מעצורים כדי לגייס נגדו עדי מדינה בכל מחיר. פרקליטות שמתעלמת מפרשת הממד החמישי, מסיפור קרן וקסנר ואפשטיין, מהעסקה של איתן כבל והשקרים של יאיר לפיד. פרקליטות שראשיה משקרים בתצהירים, שמאפשרת השתלת מכשירי הקלטה בחדר ההיוועצות במתקן מעצר, במטרה להפעיל נגד חשוד את בנו כסוכן, כדי שיחליף עו"ד בניגוד לחוק.
דומה שהפרקליטות שכחה את ייעודה; היא מחפשת ראש, לא אמת. וזה לא ייחודי לרה"מ: הסיכול של נשיאת המחוזי לשעבר, הילה גרסטל, שעמדה בראש נציבות הביקורת על הפרקליטות, ולאחר שפרשה ציינה כי "פרקליטות המדינה היא גוף חולה והעומד בראשה, שי ניצן, אינו ראוי לשמש בתפקידו"; ההתעמרות בגל הירש; סגירת התיק נגד רות דוד; הטענות למכרזים תפורים במשרד המשפטים. צדקה השופטת גרסטל, משהו לא בריא קורה שם.
מי שלא מבין שמתבצע פה פוטש, שהדמוקרטיה מופקעת לטובת שלטון של קאסטה משפטית, ולא יוצא להפגין - שלא יתפלא אם כל מנהיג ימין יעמוד בפני איום הדחה וסחיטה מתמדת על ידי פקידות בלתי נבחרת. "היה גם מי שידע ושתק", אמר ריבלין ב־2004. עכשיו אתם יודעים. אל תשתקו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו