מי מפחד מערבי בקואליציה?

"שר הכלכלה איימן עודה ושר הבריאות ד"ר אחמד טיבי נכנסו היום ללשכותיהם בירושלים". בנוסח הזה משתמשים היום רבים ברשתות החברתיות כדי להמחיש "איום" או "גלישה במדרון חלקלק", ולהזהיר מ"הכיוון המסוכן" שאליו יכול להגיע המו"מ להקמת קואליציה.  

התרחיש הזה אולי נתפס כחלום רע אצל יהודים רבים, אבל אני מבקש דווקא מהם לעצור ולנסות להבין לרגע אחד איך בשביל ישראלים אחרים - זהו חלום טוב. יותר מחלום; זה צעד לקראת הגשמת ציפיות של חברה שרוצה לראות את נבחריה הופכים לשותפים לתהליכי קבלת החלטות ועיצוב העתיד המשותף שלנו כאן. 

הרצון הזה לפרוץ את חומות האופוזיציה החל להתעצם בעשור האחרון, אף שמדובר בשנים מורכבות ומלאות עבור הציבור הערבי. מצד אחד, הפשע התגבר והתפשט, מדיניות הריסות הבתים החריפה, ויש עדיין פערים קשים בין יהודים וערבים בתחומים רבים מאוד של חיי היומיום, הכלכלה, ההשכלה והתרבות. גם חוק הלאום לא תרם למצב הרוח. 

אבל מצד שני, וגם את זה יודע וזוכר הציבור הערבי בישראל, דווקא בעידן של שלטון ימין, הקצתה ממשלת ישראל את התקציבים הגבוהים ביותר בעשורים האחרונים לפיתוח היישובים הערביים. הצעד הזה מורגש. 

בתנאים האלה הלכה וגדלה השאיפה של חלק גדול בציבור הערבי להשתלב בחיי מדינת ישראל. המנהיגים קשובים יותר מתמיד לרצון הציבור, שרובו כבר לא מסתיר את רצונו לראות את נבחריו בכנסת משתלבים בקואליציה ואפילו בממשלה. בדיוק כפי שמכהנים ערבים במשרות חשובות ומשפיעות במשרדים ממשלתיים, בבנקים, במוסדות ההשכלה הגבוהה, במערכת הבחירות ובמערכת המשפט.  

אפשר לחטט בהתבטאויות עבר של פוליטיקאים ערבים, ואפשר גם להבין את הרתיעה מדברים שנאמרו ומפעולות שנעשו. אבל מצד שני, אין צורך להיתמם - חלק גדול מיחסי יהודים־ערבים קשור בסכסוך הישראלי־פלשתיני, ואפשר להבין מדוע אזרחים ערבים נקלעו לדילמות לא פשוטות במתח שבין האזרחות הישראלית והקונפליקט עם הפלשתינים.  

אבל יהיה זה בגדר פספוס היסטורי להתעלם מכך שבשנת 2019 הקרקע בשלה בחברה הערבית למהלך של הצטרפות או תמיכה בקואליציה של חברי הכנסת הערבים. האופציה העומדת כעת על הפרק היא תמיכה בקואליציה בראשות כחול לבן - והיא ככל הנראה רלוונטית יותר מזו שעמדה על הפרק בתקופת ממשלת רבין, בעקבות פרישת ש"ס מהקואליציה, ולאחר שנחתם הסכם הבנות בין שתי המפלגות הערביות דאז, חד"ש שהיא שותפות יהודית ערבית, ומד"ע, שהקים עבד אל־והאב דראושה לאחר שפרש ממפלגת העבודה.

דבר אחד כדאי לזכור: טאבו גדול נשבר בחברה הערבית ביחס להשתתפות במוסדות הפוליטיים של מדינת ישראל. אפשר להתעקש לראות בזה איום, ואפשר, מצד שני, לזהות בזה אות לפרגמטיות, להבשלה, וכן - גם להתקרבות.

ג'לאל בנא הוא יועץ תקשורת ועיתונאי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו