לא רק עסקים, החיים עצמם

מדד "קלות עשיית העסקים" פותח על ידי כלכלן בולגרי בשם סימיון דג'אנקוב, שפרסם את המדד שלו במגזין כלכלי מקצועי (Quarterly Journal of Economics) כבר בשנת 2002, במטרה לתת לחברות הזנק ולחברות צעירות אינדיקציה לגבי המדינות שבהן כדאי להן להתמקם. הוא גם הצהיר באותו מאמר שהמטרה היא גם לחשוף מדינות מושחתות ולהמריץ אותן להיות שקופות וידידותיות יותר לעסקים.

שנה לאחר מכן הבנק העולמי אימץ את המדד, שכבר בשנותיו הראשונות דרבן מדינות לערוך שינויים כדי למשוך אליהן השקעות. כשפניתי לשרים לפני מספר שנים כדי לקבל תגובות על מיקומנו הנמוך במדד, היו כאלה שכלל לא ידעו על איזה מדד אני מדבר.

עברו לא מעט שנים עד שהמדינות הפנימו את חשיבותו, ובכללן ישראל. בשנים האחרונות נעשה מאמץ כלשהו כדי לשפר את מיקומנו הבעייתי מאוד בין מדינות העולם. לפני 10 שנים היינו במקום טוב יותר - מקום 29 בעולם, אך מאז 2014 המגמה התהפכה. המקום שהגענו אליו כעת ואפילו המקום שבו היינו לפני עשור, יכול להיחשב טוב רק כתחנה בדרך למקום ראוי יותר לישראל.

במדד "סחר חוץ" ישראל ממוקמת במקום 67! ובאכיפת חוזים במקום 85! אלו מקומות מבישים, שמבטאים בעיה קשה. רק השבוע התעשיינים דרשו בכנסת להשיב מכסים על טקסטיל - מהלך שידרדר אותנו עוד במדד זה. מערכת המשפט החולה, שבה משפט אזרחי נמשך מרגע פתיחת התיק ועד לסיומו בין חמש לשבע שנים, פוגעת אף היא באטרקטיביות שלנו להשקעות. הגיע הזמן שניקח את המדד הזה ברצינות רבה יותר ולא רק לטובת משקיעים מהעולם, אלא בעיקר לטובת קלות עשיית העסקים והחיים שלנו בכלל בישראל.