גינוי סלקטיבי לאנטישמיות

מייד לאחר שהתברר כי העומד מאחורי ניסיון הפיגוע ההמוני בבית הכנסת בעיר האלה שבגרמניה, שהסתיים ברצח שני גרמנים לא־יהודים, פעל לבדו ולא היה כנראה חלק מהתארגנות מחתרתית או פוליטית, נפתחה מתקפה כוללת על מפלגת הימין הלאומנית "אלטרנטיבה לגרמניה", שהואשמה ביצירת האווירה הגורמת להתחזקות האנטישמיות בזירה הציבורית. "Brandstifter", "מציתים", כונו חברי המפלגה, והאחריות לאנטישמיות הגוברת בגרמניה הוטלה עליהם כקולקטיב.

אין להתעלם מכך שבשורות מפלגה זו יש גורמים בעלי תפיסת עולם אנטישמית, גזענית ונוסטלגית לימי הרייך הנאצי. אך האם "אלטרנטיבה" היא הגורם היחיד המלבה את האנטישמיות בגרמניה?

המפגע בהאלה, שטפן באלייט, התבטא באופן אנטישמי במהלך פעולתו. הוא קבע שהיהודים אחראים, בין השאר, "להגירה ההמונית ולגלי הפליטים". זו תפיסה נפוצה למדי בקרב תומכי הימין הקיצוני בגרמניה, ובמערב בכלל. אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות של הימין הקיצוני מלאים בתיאוריות מזימה ימניות קיצוניות, שבהן מוצגת החלטתה של הקנצלרית מרקל לפתוח את שערי גרמניה בפני מאות אלפי פליטים ומהגרים מהמזרח התיכון ומאפריקה כציות ל"הוראה" שקיבלה מ"הממשלה הציונית העולמית" המעוניינת לרוקן את המזרח התיכון מערבים - על חשבון הגרמנים.

אך האם רק הימין הקיצוני מפיץ תיאוריות מזימה בדבר שליטה יהודית בפוליטיקה הגרמנית? על שער השבועון הנפוץ "דר שפיגל", המזוהה דווקא עם השמאל־הליברלי, הופיע בעקבות הפיגוע מגן דוד עשוי מדלתו מחוררת הכדורים של בית הכנסת שהותקף, לצד השאלה: "האומנם לא עוד?" אלא שרק בחודש יולי האחרון פרסם השבועון סדרת כתבות אנטישמיות על ארגונים יהודיים בגרמניה, הפועלים לקידום המאבק באנטישמיות ולהכרה בעמדותיה של ישראל. הכתבות האשימו את הארגונים בניהול "מערכה ממוקדת" באמצעות "שיטות מפוקפקות לשינוי המדיניות המזרח־תיכונית של גרמניה, באופן שתתאים למדיניות של ממשלת נתניהו". זו אנטישמיות צרופה. הארגונים הואשמו בפעילות "אגרסיבית" או "התקפית" לקידום מינויו של נציב ממשלתי למאבק באנטישמיות מטעם ממשלת גרמניה, ולקידום החלטת הבונדסטאג שהגדירה את תנועת ה־BDS כאנטישמית; אוצר מילים המזכיר לקסיקון אנטישמי.

ה"דר שפיגל" לא לבד. גם היומון הנפוץ "זודדויטשה צייטונג" עשה זאת, אך כשהתעוררה ביקורת ציבורית ופוליטית חריפה, מצא לנכון להתנצל. ה"דר שפיגל", לעומת זאת, לא רואה כל פסול בהתנהגותו.

אין לדעת אם המפגע מהאלה היה חשוף לפרסומיו של השבועון הזה, אך רבים אחרים בגרמניה ספגו את הרעל שה"דר שפיגל" הפיץ על "השפעת הלובי היהודי" על הפוליטיקה הגרמנית. בדרכו, גם הוא מועמד לתואר "מצית אנטישמי", בדומה לדוברים מסוימים במפלגת אלטרנטיבה. בעצם, אולי אף יותר מהם, דווקא משום שהשבועון הזה מפיץ את רעיונותיו בכסות של "מכובדות עיתונאית ניטרלית" וכחלק ממקובלות פוליטית של שייכות ל"זרם המרכזי".

מי שמעוניין להיאבק ברצינות באנטישמיות בגרמניה, אינו יכול להעלים עין מהשיח שמאפיין את השבועון הזה ואגפים נוספים בשמאל הליברלי והרדיקלי בגרמניה. זה לא קרה, אולי משום שהעמדות שהשבועון ביטא בסדרת הכתבות האנטישמיות, מקובלות בבסיסן על בעלי הדעות הנכונות.