"הכושי עשה את שלו", נכתב במחזה, אך את הכושי לא חייבים לצרף לקואליציה. ולא, אין כאן ולו קורטוב של גזענות; הכוונה לגיבור המחזה של שייקספיר, וההקשר יובן מייד.
נקודת המוצא היא שאין פסול בממשלת אחדות כשלעצמה: ממשלת אחדות היא צו הבוחר. הבוחר הישראלי לא העניק יתרון לאף גוש, ובכך שידר מסר ברור: וילכו שניהם יחדיו: שני בנימינים; 64 מנדטים.
נותרה שאלת הבכורה. עקרונית, הליכוד יכול לשחזר את המהלך שביצע שרון ב־2003, כשצירף לשורותיו את סיעת ישראל בעליה. גם אולמרט ב־2006 נהג באופן דומה, וצירף לקדימה את סיעת הגמלאים. אם יתגברו על המשקעים האישיים ושאר האמוציות, אולי ניתן יהיה לספח לליכוד את הימין החדש, דבר שיעניק למפלגה יתרון של מנדט על פני כחול לבן. אלא שכרגע עסוקה המערכת לא בשאלת הבכורה, אלא בהרכב הקואליציה.
וכאן חישוב אריתמטי ופוליטי פשוט חושף אפשרויות שונות להרכבת הפאזל, שלמשימת השלמתו אין צורך בשמונת המנדטים של ישראל ביתנו. ולא, אין מדובר בקואליציית כחול לבן־ליכוד־חרדים.
רציתם ממשלה לאומית ליברלית רחבה, או ליתר דיוק ממשלת אחדות לאומית ליברלית רחבה? להלן המתכון: שתי המפלגות הגדולות, העבודה־גשר וימין חדש. 73 מנדטים. ממשלת אחדות קלאסית: ימין כלכלי ושמאל כלכלי, ימין מדיני ושמאל מדיני רך. אם תתגבר על החריקות, תוכל קואליציה כזו לעסוק גם בסוגיות דת ומדינה שעלו במערכת הבחירות הנוכחית, למשל, בחוק הגיוס ובלימודי ליבה, מבלי לתקוע את הראש בקיר, לעשות דווקא, ובלי להתקוטט עם החרדים. ממשלה בלי חרות ומק"י גרסת 2019: בלי ליברמן ובלי הסיעות החרדיות; בלי קצוות.
וקיימת אופציה נוספת: ממשלת אחדות שבהגדרתה אינה ליברלית (כלומר אינה נטולת חרדים), אך עדיין מסוגלת לקדם חקיקה שתנמיך את התלהבותה. היא תורכב משתי המפלגות הגדולות, העבודה־גשר, ש"ס וימין חדש - אם ראשיה יגיעו לסיכומים קואליציוניים עם הליכוד. זו קואליציה חברתית יותר במישור הכלכלי, וגם היא ערוכה לחקיקה בסוגיות דת ומדינה: לש"ס אין התנגדות גורפת למתווה חוק הגיוס, ובבתי הספר של רשת "אל המעיין" מלמדים חשבון ואנגלית.
שתי קואליציות מן המוכן: ממשלת אחדות לאומית ליברלית, וממשלת אחדות שכוללת מרכיב חרדי רך. הראשונה בת 73 מנדטים, לשנייה 79-82.
ואין כאן שום רצון לעשות "דווקא" לאביגדור ליברמן. יו"ר ישראל ביתנו עתיד למצוא את עצמו במצב של גיבור מחזהו של שייקספיר, שעשה את שלו ויכול ללכת, בראש ובראשונה משום שאף ראש ממשלה לא מסוגל לתת בו אמון. איך אפשר לסמוך על משענת קנה רצוץ? ברצותו יתמוך בראש ממשלה או מועמד לראשות ממשלה, ברצותו יפגע בו במפתיע בבטן הרכה ויפיל אותו. נתניהו כבר נכווה באפריל ברותחין, אבל גם גנץ, שטרם עבר טבילת אש, יעדיף להקיף את עצמו בשותפים יותר אמינים ופחות קפריזיים.
הבחירה אפוא אינה בהכרח בין ממשלת אחדות חילונית (כחול לבן־הליכוד־ישראל ביתנו) או ממשלת שתי הגדולות בצירוף החרדים. יש עוד אופציות על השולחן. ליברמן עוד עשוי להתעורר לבוקר שאחרי השבעת הממשלה כשהוא יושב על ספסלי האופוזיציה לצד יעקב ליצמן ובצלאל סמוטריץ' שאיתם התקוטט במערכת הבחירות - אם בכלל יסכימו לשבת לצידו באולם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו