עד לפני שלושה ימים, כשראש הממשלה נתניהו הודיע שלא ייסע לעצרת הכללית של האו"ם בשל האילוצים הפוליטיים, היה נראה שהוא לא יהיה המנהיג היחיד מאזורנו שייעדר מהוועידה העולמית החשובה. גם נשיא איראן, חסן רוחאני ושר החוץ שלו, ג'וואד זריף, היו צפויים להיעדר, אך לא מאילוצים פוליטיים - אחרי הכל מדובר בדיקטטורה שמתמודדת עם "אילוצים פוליטיים" בדיכוי אלים - אלא כי ארה"ב סירבה, עד לפני יומיים, להעניק אשרת כניסה למשלחת האיראנית. סירוב זה בא על רקע המתחים הגוברים בין ארה"ב לאיראן, שבתקופה האחרונה אף היה נדמה שיובילו למערכה צבאית.
הישראלים אולי חושבים שהמצב נרגע. מעבר לעובדה שאשרות הכניסה הונפקו לבסוף, רבים פמפמו באוזנינו, במהלך מערכת הבחירות, שהנשיא טראמפ צפוי להיפגש בכל רגע עם רוחאני, והוא יאפשר לו להמשיך את תוכנית הגרעין, לממן טרור, לקרוא להשמדת ישראל ולהשתלט על המזרח התיכון. המציאות שונה: בזמן שתשומת הלב שלנו נתונה לבחירות, בטהרן עסקו בהפצצת מתקני נפט סעודיים, ובארה"ב הוחלט להטיל עיצומים נוספים על משטר האייתוללות ולהקים קואליציה אנטי־איראנית.
כהרגלם, הספינולוגים הישראלים לא מיהרו להתרשם מזריקת המציאות הזו. אך יש הרבה ממה להתרשם: למהלכים האחרונים של וושינגטון יש השפעה רבה, והם טומנים בחובם הזדמנות לשנות באופן דרמטי את פני המזרח התיכון.
העיצומים פוגעים כבר עכשיו בכלכלה האיראנית, וזו פגיעה שלאזרחי המדינה קשה להתעלם ממנה. סנקציות נוספות וקשות לא רק יגבילו עוד יותר את יכולתה של איראן לממן את פרויקט הגרעין שלה ואת ארגוני הטרור הפועלים תחת חסותה, אלא יחריפו את המשבר המתמשך בין העם האיראני למנהיגיו. מותר לקוות שעקב כך האיראנים ייצאו בהמוניהם לרחובות, ולא יוותרו עד שיוחלף המשטר האכזרי שמעדיף את השמדת ישראל על פני דאגה לצורכיהם הבסיסיים של אזרחיו. אם וכאשר זה יקרה, על ישראל לעמוד כתף אל כתף עם העם האיראני בדרך לחופש.
הקואליציה האנטי־איראנית, אם תקום, היא הזדמנות גדולה לא פחות עבור מדינת ישראל. בקואליציה זו רוב מדינות אירופה - כלומר אלה מתוכן המתעקשות לעצום עיניים מול התוקפנות האיראנית - עשויות להיות גורם מרסן; מרסן מדי עבור ארה"ב. לכן צפויה מסגרת זו לכלול בראש ובראשונה כוחות אזוריים ובראשם ערב הסעודית. צירופה של ישראל לקואליציה באופן גלוי עלול להיות בעייתי, אבל שותפות ישראלית, גם אם מתחת לרדאר, תהיה מבורכת. שיתוף פעולה כזה יאפשר לישראל להתקרב עוד יותר למדינות המפרץ ויחדד את האינטרסים המשותפים ביניהן.
רווח פוליטי צר של גורם כזה או אחר לא שווה את החמצת ההזדמנות ההיסטורית: יש לוותר על הספינים הריקים ולאמץ אותה בשתי ידיים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו