סאגת הזיופים בבחירות מהווה שיא חדש של אבסורד במסע המפרך של השמאל הפוליטי־משפטי ודובריו בתקשורת להפלת שלטון הימין. אחרי שמחאו כפיים לאכיפה בררנית של החוק, רק כי נתניהו נפל בה קורבן; ואחרי שהפנו עורף לזהותה הציונית־יהודית של ישראל עם הושטת היד לתומכי אסד, ערפאת וקונטאר ברשימה המשותפת; כעת בשמאל מוכנים לדלג בקלילות גם מעל משוכת הדמוקרטיה, ולשמש להקת מעודדות לאלו המבקשים לפגוע בטוהר הבחירות.
לאורך סוף השבוע האחרון הולעטו אזרחי ישראל בשלל נתונים, שלא לומר מניפולציות, שתכליתם להפריך לכאורה את טענות הליכוד בדבר זיופים משמעותיים בבחירות - ואף לצייר תמונה הפוכה, שמציגה את מפלגת השלטון כזו אשר יצאה נשכרת מהזיופים המינוריים.
הכתבת הפוליטית של "גלובס", טל שניידר, כתבה כי "ב־29 קלפיות היה חשש לאי־סדרים", אך מיהרה לציין כי הם היו "לא נורא מהותיים" וביקשה לגמד את התופעה באמצעות חישוב לא רלוונטי. דפנה ליאל מחדשות ערוץ 12 הגדירה את החששות מפני זיופים בבחירות "ספין גזעני", וגם כתבה כי "הקלפיות החשודות הן במגזר הערבי, אבל הקולות שנוספו הם לטובת הליכוד וש"ס".
בפועל, "אי הסדרים" שעליהם דיברה שניידר בהחלט בעלי פוטנציאל מהותי, ובניגוד לטענתה של ליאל, רק בקלפי אחת מתוך 30 החשודות הקולות הם לטובת הליכוד וש"ס. בחלק גדול מהקלפיות האחרות ניצחו דווקא המפלגות הערביות.
היטיב לנסח זאת עו"ד שמחה רוטמן מהתנועה למשילות ודמוקרטיה. "לו היו סופרים את 30 הקלפיות הערביות בל"ד לא היתה עוברת את אחוז החסימה, ומייד היו לכך השלכות מבחינת מספר המנדטים של הליכוד", אמר עו"ד רוטמן, המייצג את עמית הלוי - מספר 36 ברשימת הליכוד, אשר נאבק עם יהדות התורה על המנדט המתנדנד ביניהם - בראיון לאראל סג"ל ברדיו 103fm.
מעבר לכך, אם בל"ד אכן היו נשארים מחוץ לכנסת - קיים סיכוי גדול כי גוש הימין היה מצליח להקים קואליציה, ללא ליברמן, והבחירות הקרובות כלל לא היו נערכות. באופן תמוה, לדברי רוטמן, בוועדת הבחירות שינו לפתע את עמדתם והחליטו לא לספור את הקלפי החשודה היחידה שבה הליכוד ניצח; זאת לעומת הקלפיות החשודות האחרות, שאותן משום מה כן רוצים לספור.
כאמור, הקלפיות החשודות מצויות בחקירת משטרה, ולכן מוקדם עוד לקבוע נחרצות שהבחירות הקודמות נגנבו לימין. עם זאת, הסאגה הנוכחית מוכיחה כי קיים צורך מיידי בהידוק הפיקוח על הליך הבחירות, ולו כדי ליצור אפקט מצנן כלפי זייפנים פוטנציאליים. "שומרי הסף", היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט ויו"ר ועדת הבחירות יכולים למצוא תירוצים מן הגורן ומן היקב; הם יכולים לספר לנו על "אוכלוסיות מוחלשות שייפגעו ו"תוהו ובוהו" שייגרם אם יוכנסו מצלמות - אך לא הם קובעים.
זה הרגע של חברי הממשלה להיכנס בעובי הקורה ולעשות מעשה. חקיקת חוק המצלמות היא צו השעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו