לא מנהיגים, ועכשיו גם לא סחבקים

אם הם לא מצליחים להחזיק מעמד חודש לפני הבחירות, איך הם יתפקדו ביום שאחרי?

לארבעתם יש אינטרס משותף. המטרה שלהם נמצאת כפסע מהם, ממש הושט היד וגע בה. כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא לגרור את הפסאדה חודש אחד, להתאפק רק עוד 30 יום. כל יממה היא קריטית, כל שעה נמדדת, והם פשוט לא מצליחים לעמוד בזה.

האסטרטגיה של קברניטי כחול לבן היתה ברורה מלכתחילה - כדי לטשטש את חוסר הניסיון ולחפות על חילוקי הדעות והפערים האידיאולוגיים העמוקים, צריך מסך עשן. והמסך הזה היה מפוצל לשני חלקים: קמפיין נגטיבי נגד נתניהו, ותצוגת אופנה של מעילי יוניקלו על צלע הר, שנועדה לדגמן חברות אמת.

אחוות הגברים שמשחקים שש־בש, זוללים פלאפל, מתחבקים מול הרוח, נוסעים להם באוטובוס של כוכבי רוק, שותים בירה בצוותא ויושבים בנינוחות (מבוימת היטב) אל שולחן הסעודה המשותף עם הנשים, נועדה לפרוט על סנטימנט ישראלי עמוק: הנה חבורת גברים כל־ישראלית, החבר'ה מהמילואים, הסחבקים שאכלו מאותו המסטינג וחלקו ביניהם את הלוף, שיר הרעות גרסת 2019 פלוס כתב לשעבר מעיתון "במחנה". 

המיתוג האסטרטגי שהפציץ את הרשתות היה משהו שנע בין הפמיליאריות של השכן ממול לבין אבק הכוכבים של ג'ון, פול, רינגו ובוגי הקלוץ. 

הבוחר אמור היה להתעלם מהעובדה שבלון הניסוי המקרטע הזה מלא באוויר במקום בתוכן, ואחוות הרעים נועדה לגרום לישראלי הגנרי ללכת שבי אחר הניסיון המאולץ של יועצי האסטרטגיה להנדס כימיה של חברות אמיצה, שלא קיימת במציאות. הם כמעט הצליחו להחזיק מעמד עם ההצגה, אבל אז הגיעו הבחירות השניות, וכבר לא נשאר להם מספיק אוויר בריאות כדי לגרור רגליים עד קו הסיום.

בוגי מכנס את אנשיו כדי להיעלב בקול רם מהעובדה שמחביאים אותו בקמפיין, וההיסטוריה הפוליטית שלו מצביעה על כך שהוא לא אוהב להיעלב - ועוד פחות אוהב את מי שמעליב אותו. מצד שני, שאר חברי הקוקפיט מכנים אותו מאחורי הגב "בלתי בחיר", וחשים (במידה רבה של צדק) שהם הצילו אותו מערבות הקיפאון והשכחה הפוליטית, השיבו אותו לחיים, ושיגיד תודה.

אשכנזי מכנה את גנץ מאחורי גבו "חמור", וככל הנראה מחזיק את הראש בייאוש בכל פעם שגנץ מתייצב ליד מיקרופון. גנץ ואשכנזי מעלימים מהקמפיין בכל דרך אפשרית את העובדה שלפיד רוצה רוטציה, כי בדיוק כמו שבוגי בלתי בחיר, כך לפיד לא מחליק בגרון של הבוחרים הישראלים כ"ראש ממשלה". לפיד, בתמורה, מוריד את היוניקלו, לובש את מעיל העור של הילד הרע, ומפליק לחרדים, למורת רוחם של המבוגרים האחראיים - בהנחה שהם אכן כאלה. וגולת הכותרת - גנץ מכניס לתוך המפלגה חברת חקירות כדי לבדוק מי החפרפרת, ולא מספר על כך ליאיר לפיד.

מילא האיבה והזלזול ההדדיים; בסופו של דבר, מדובר ברמות בלתי הגיוניות של חוסר אמון בין ארבעה מועמדים, שהערך המוסף שנועד להרים את המיתוג שלהם היה מצג החברות.

מי שמחפשים ערבות הדדית, נאמנות, יציבות, אחריות ורצינות, לא ימצאו אותם בנוף המהונדס של כחול לבן. אם הם רק יזיזו את הראש מעט ימינה - הם ימצאו אותם בליכוד.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו