הדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על ההחלטה למנוע מאילהן עומאר ורשידה טליב להיכנס לישראל הוא שהמצב לא היה רק של "הפסד בכל מקרה" (lose-lose). יש גם רווחים מוגבלים מהמצב שנוצר. ובתוך זה גם החלטה אחת קטנה וחכמה - לאפשר לטליב להיכנס על בסיס שיקולים הומניטריים. בתגובה לסירובה הוכיח אריה דרעי שיש לו בקצה הזרת יותר שכל מאשר למועמד לשעבר לשגריר ישראל באו"ם ולשר החוץ יחד. "כנראה שהיא שונאת את ישראל יותר משהיא אוהבת את סבתא שלה", אמר דרעי.
אבל מלכתחילה, מגוחך שממשלת ישראל מחליטה בעקבות ציוץ של טראמפ בטוויטר לשנות בצורה דרמטית החלטה שלה - בכל נושא. נתניהו עשה טעות כשאפשר לטראמפ לייצא את הפוליטיקה האמריקנית שלו לישראל, ובייחוד בנושא הנוגע לריבונותה של ישראל.
החשש מתגובת טראמפ לעמדה כזאת מלמד שגם מול אמריקה סופר־ידידותית, כמו בימי טראמפ, קיים האינסטינקט האימפריאליסטי האמריקני להפוך את ישראל לווסאלית; ומנגד, האינסטינקט הפגום הישראלי לרצות את הידיד הגדול. זה לא רק בסוגיה הנקודתית של לאפשר כניסה לחברות קונגרס או לא. די ברור שישראל מבצעת היום פה ושם פעילות צבאית שמבטאת שותפות מלאה עם האמריקנים, גם כשזה לא בהכרח נוגע לענייננו.
ראש הממשלה נתניהו עלול לגלות שיש מחיר להתערבות בפוליטיקה האמריקנית. ברור שיש היבט פוליטי פנים־אמריקני למהלך של טראמפ בנוגע לטליב ואילהן עומאר. טראמפ משתמש בישראל כדי להילחם בדמוקרטים, וצובע את מפלגתם בצבעי עומאר, טליב ואוקסיו־קורטז. זה לא שישראל תוכל למנוע את מגמת ההתרחקות הדמוקרטית ממנה; אבל חשוב שדעת הקהל האמריקנית לא תרגיש שישראל היא קלף בפוליטיקה הפנימית. מעשה טראמפ הוא פרי באושים של מעשי הנשיא אובאמה בעבר. אובאמה הוא זה שהרעיל את יחסי ארה"ב־ישראל, והיחס המועדף מטעם טראמפ לא מצליח לשנות את זה מסיבות עמוקות שאין לנו השפעה עליהן.
אבל בצד המהותי של ניהול המלחמה הפוליטית, נמנעו מלכודות תעמולתיות מסוכנות שעומאר וטליב איימו להפיל בהן את ישראל. וכיוון שהדבר נחשף וכל אחד מבין שהן רצו לנצל את הפתיחות הישראלית כדי לפגוע בה - הרי יש כאן תוצאה חיובית. לאף אחד אין ספק עכשיו ששתי חברות הקונגרס מטעם הדמוקרטים הן אויב, והן התכוונו לנצל לא רק את הדמוקרטיה הישראלית שאותה הן רוצות להחריב אלא גם את הקונגרס ואת המיתוג החדש שלהן כחברות קונגרס לצורך מלחמה בישראל.
מעבר למלחמה נגד הדמוקרטים, טראמפ מנהל מלחמה גם נגד הרשות הפלשתינית. הוא מתעב את אבו מאזן. בנושא הזה טראמפ עקבי הרבה יותר מישראל, בין השאר משום שהוא יכול להרשות את זה לעצמו. ביקור חברות קונגרס אצל אבו מאזן וסגניו זה ניצחון לרש"פ. זה סוג של הכרה וזו הזדמנות תעמולתית אדירה. אם טראמפ מסמן יעד של חיסול הרשות הפלשתינית, מי שיצטרך לחיות עם מציאות כזאת אלו אנחנו. הוא יישאר בוושינגטון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו