הבטחות הניתנות על ידי מנהיגים פוליטיים לפני הבחירות, נחשבות למילים הכתובות על קרח. ציבור הבוחרים מודע לכך, אבל אין לו דרך אחרת להצביע, מלבד הענקת אמון רב יותר להבטחות הצד שלו, מאשר להבטחות הצד השני. מימוש ההבטחות תלוי בכל כך הרבה גורמים שלא ניתן לצפות לפני הבחירות, עד כי ברור מראש שעסקינן במאוויים, יותר מאשר בכוונה נחושה לפעול.
אחת משתי ההבטחות הבולטות בשלב זה של מערכת הבחירות ניתנה ב"ישראל היום" על ידי רה"מ בנימין נתניהו, שהתחייב שלא להקים ממשלת אחדות לאומית. השנייה ניתנה על ידי כחול לבן, שהעומד בראשה, בני גנץ, הכריז כי "בסבב הבא נכריע את חמאס. אם צריך - נסכל את ראשי חמאס, ונכתוש את המרחב. נפעל בצורה קרקעית ככל שנרצה".
נתניהו הודה בעבר שטעותו הגדולה ביותר היתה להימנע מממשלת אחדות לאומית ב־1996, והקמת קואליציה צרה שלא יכלה להחזיק מעמד. כיום שאיפתו של נתניהו היא להגיע לקואליציה ימנית־חרדית עם 61 מנדטים. שום סקר אינו חוזה אפשרות כזו, אך גם אם היא תתממש, ספק גדול אם ירצה להיות תלוי בקול האחד של בצלאל סמוטריץ' או בזה של איילת שקד. לפי הדיווחים, נתניהו היה מוכן לפני כמה שבועות להקים קואליציה עם אנשים מן הקצה השני של הקשת הפוליטית, ובלבד שיוכל להרכיב ממשלה. אז עכשיו, כשהסיכוי הסביר ביותר להקמתה הוא ממשלת אחדות לאומית, הוא יכול להבטיח כי לא יקים אותה? האם ידחה את ידה המושטת של כחול לבן, למשל, אם זו תהיה הדרך הבטוחה להרכבת ממשלה?
בני גנץ יכול להבטיח כי יעשה מאמץ להביא את הרשות הפלשתינית לעזה, כדי לייצר שם פרטנר מסוג אחר. הוא גם רשאי להבטיח כי ישתדל להגיע לשביתת נשק רבת שנים עם חמאס, בתנאי שלא יפגעו באינטרס הישראלי. הוא אפילו יכול לומר שאם חמאס יפגע בישראל, הוא לא יעבור על כך לסדר היום, וישיב לו מנה אחת אפיים. תחת זאת הוא חוזר, כמעט מילולית, על הבטחות שהשמיעו נתניהו (במערכת הבחירות של 2009), ליברמן (לפני שמונה לשר הביטחון ואחרי שהתפטר מתפקידו), ובנט (בכל הזדמנות). דווקא מרמטכ"ל "צוק איתן" יש לצפות למעט יותר זהירות כשהוא זורק מילים כאלו.
מנהיגים, היזהרו בדבריכם. נתניהו יכול להסתפק באמירה שעדיפה בעיניו ממשלת ימין על ממשלת אחדות, וגנץ יכול להסתפק באמירה שאם ימוצו הדרכים האחרות, יהיה צורך בעימות נחרץ עם חמאס. זו תהיה תרומה לא מבוטלת לאמון הציבור במערכת הפוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו