חוקה לישראל: לא בזבנג וגמרנו

במהלך אחד הראיונות שהעניק לטלוויזיה, התחייב אהוד ברק "להעביר חוקה בתוך שנה", אם וכאשר ייבחר. בהינתן השסע האידיאולוגי העמוק בישראל והאפשרות הקלושה להגיע לנוסח שיתקבל בהסכמה בקרב רוב משמעותי בציבור, ניתן להעריך שמדובר בהבטחת בחירות יומרנית שניתנה מן השפה ולחוץ, שאפילו ברק עצמו מודע לסיכוי הקלוש לממשה.

בפסק דין בנק המזרחי (1995) כתב הנשיא אהרן ברק: "חוקתיות וחוקה אינן רק מסמכים פורמליים. הן אינן רק משפט, הן פרי חוויה לאומית. הן חברה, הן תרבות". במשך יותר משבעה עשורים, מאז נקבעה הסמכות המכוננת במסגרת מגילת העצמאות, עלה בידי כנסת ישראל לחוקק פרקים אחדים בלבד מחוקה לישראל, בצורת חוקי יסוד.

בשנים האחרונות החריף עד מאוד העימות העקרוני סביב הסוגיה. בצידו האחד של המתרס ניצבים אלה שמאמינים בעליונותם ובחסינותם של חוקי היסוד ותומכים בשימוש בהם לפסילה של חוקים ופעולות של הרשות המבצעת ושל הכנסת. מולם ניצבים הטוענים כי פרשנות ביהמ"ש העליון והתערבות הרשות השופטת בפעולות הממשלה והרשות המחוקקת הרחיקו לכת עד מאוד, עד כדי פגיעה משמעותית בסמכותן וביכולת המשילות של שתי הרשויות האחרות.

לעימות זה זיקה ישירה לסוגיית המשך גיבושה של חוקה למדינת ישראל. ברור לכל כי חוקי היסוד שחוקקו עד היום והפרשנות שהוענקה להם על ידי ביהמ"ש העליון היו לצנינים בעיני חלק נכבד מהציבור, המתנגד לאקטיביזם השיפוטי. במציאות שכזו, כל מעשה חקיקה המתיימר להוסיף פרקים נוספים לאותה חוקה הופך ל"חומר נפץ" פוליטי מהמעלה הראשונה. הדבר ניכר, בין היתר, בהתנגדות כמעט אוטומטית לכל יוזמה חוקתית בקרב הציבור החרדי ואף בקרב הציבור הדתי־לאומי.

אמנם אין לייחס חשיבות רבה מדי לכל אמירה של פוליטיקאי, בוודאי במסגרת מסע בחירות. אבל דומה שהבטחותיו של ברק לוקות בקלות דעת חריגה: מדובר באחת הסוגיות המרוכבות שידעה הציבוריות הישראלית, המעסיקה את טובי המלומדים בתחומי המשפט ומדעי החברה זה עשורים אחדים. גם בכנסת, וגם בפורומים נכבדים אחרים, עסקו בסוגיה זו רבות, ובחלוף השנים מתחזקת המסקנה שהמחלוקת רחוקה מפתרון מיידי. גיבוש נוסח מוסכם בסוגיה חוקתית כלשהי נראה כחלום רחוק, שהסיכוי למימושו אפסי.

ביטוי מובהק לעוצמת המחלוקת עולה מן העימות החריף שהתלקח בין המחנות הניצים בסוגיית פסקת ההתגברות, שנועדה להביא לריסון הרשות השופטת. לדעת חלקים נרחבים בציבור, ואף בקרב לא מעט מלומדים בתחום המשפט בארץ ובעולם, הרשות השופטת הרחיקה לכת בפרשנותה את חוקי היסוד כבסיס לסמכותה להתערב בהליכי החקיקה וביטול החלטות ממשלה. הוויכוח נסב סביב עצם הצורך בחקיקה מעין זו, אופייה והרוב הדרוש כדי "להתגבר" על פסיקת בית המשפט. שאלות אלה הן מתי מעט מהסוגיות כבדות המשקל העומדות לפתחנו בבואנו לקדם חוקה לישראל.

היומרה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק להביא מחלוקת היסטורית ועקרונית זו לכלל הכרעה "תוך שנה", מעולם לא נראתה חסרת כיסוי וחסרת סיכוי כפי שהיא נראית היום. דבריו מעוררים תמיהה ומבוכה, ועדיף היה שלא להפריח אותם כלל לחלל הדיון הציבורי.

נחמה נצר היא שופטת בדימוס ומרצה למדיניות ציבורית וממשל במכללה האקדמית ספיר