במשך ארבע השנים שבהן אני מתנדב במגן דוד אדום הגעתי לזירות רבות, לתאונות קשות, לאירועים של החייאה ולאירועים טרגיים אחרים - אבל הערב של יום שלישי השבוע ייחרט בזיכרוני למשך זמן רב.
הסיבה: באתי לעזור ולטפל בפצועים, אך מצאתי את עצמי מותקף ונפגע. אסור שצוותים רפואיים יהיו חלק מהמשחק הזה. פשוט אסור.
הרבה דברים ראיתי והרגשתי באותו ערב. התרחיש שבו אישה שהיתה בצירים מתקדמים נקלעה לתוך הבלאגן כי היא היתה בדרך לבית חולים, והייתי צריך להרגיע אותה כי היתה מבוהלת, היה רק חלק מהערב המורכב.
הוזעקתי לטפל בשוטר שנפצע בראשו מיידוי אבנים ופתאום מאחור אני רואה המון זועם זורק אבנים בכמויות, תוך כדי הטיפול שלי בשוטר הפצוע. מוטות מברזל נזרקו לעברי, אבנים, חפצים, פחים וכל מה שהיה בפחים השליכו על שנינו. הייתי בזירת קרב אמיתית, אבל מה שהיה לנגד עיניי הוא להפסיק את הדימום של השוטר הפצוע.
היום אני מבין שהרגשתי חוסר אונים. באתי לעזור לבן אדם - והייתי זקוק בסוף לעזרה בעצמי. הרגשתי נעלב ופגוע, באתי להגיש טיפול וקיבלתי אבן לתוך הראש ומוט לתוך הגב, תוך כדי טיפול. אבל לא הפסקתי לטפל.
הייתי נאמן לעבודה שלי ואמרתי לעצמי שאין מצב בעולם שאני משאיר אותו ככה מדמם ופצוע ראש. חובתי היתה לטפל בו.
עברו כמה דקות עד שהיס"מניקים התחילו להשליך רימוני הלם לעבר המפגינים, כשאני בינתיים עדיין מטפל - והבומים מאחור נמשכים. הרגשתי שאני מטפל בשדה הקרב. אמרתי לקצין שיעשה סגירה מאחוריי כדי שאוכל לטפל.
אחר כך יצאתי לטפל במקרה של תאונת דרכים בשכונת שפירא. תוך כדי טיפול קיבלתי גז מדמיע לפנים, כי נקלעתי לפיזור ההפגנה שהיתה שם. אבל זה היה כלום לעומת העלבון שבלהיות מותקף על ידי המון זועם תוך כדי טיפול בשוטר פצוע הזקוק לעזרה.
הביאה לדפוס: דניאל רוט־אבנרי
הכותב הוא חובש מתנדב ביחידת האופנועים של מגן דוד אדום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו