יש מתווה משפטי לביטול הבחירות

קיימת הסכמה כמעט גורפת בציבור ובמערכת הפוליטית שסיבוב בחירות נוסף יהיה מיותר ויקר. את מיליארדי השקלים שיבוזבזו, היה אפשר להשקיע בחינוך, בבריאות וברווחה, בעיקר על רקע הגידול המדאיג בגירעון המדינה וקיצוץ תקציבי צפוי.

קיים אפוא אינטרס לביטול הבחירות, ומטבע הדברים, התמקד הדיון הציבורי בהיבט המשפטי: האם רשאית הכנסת לקבל החלטה כזו, ואם כן - האם נדרש רוב מיוחד לאישור המהלך? עם פרוץ הידיעות על יוזמה ברוח זו, מיהרו פרשנים רבים לקבוע בפסקנות כי "אין היתכנות משפטית" למהלך. ואולם בפועל, אין כל קושי משמעותי, ואפשר לגבש בקלות מתווה משפטי לביטול הבחירות.

עקרון יסוד משפטי קובע שכל חוק ניתן לביטול, וזאת באמצעות חקיקת חוק חדש המבטל את הקודם. כאשר הכנסת קיבלה את החוק לפיזור הכנסת, היא פעלה בהתאם לחוק יסוד: הכנסת, הקובע כי היא רשאית להחליט על פיזורה לפני תום תקופת כהונתה, ובלבד שתעשה זאת באמצעות חוק מיוחד לפיזור הכנסת. בתיקון שהוכנס בשנת 1992 לחוק יסוד: הכנסת, קבע המחוקק שחוק לפיזור הכנסת יתקבל ברוב של 61 חברי כנסת בלבד. המחוקק לא קבע כי החוק לפיזור הכנסת איננו ניתן לביטול (דבר שאינו אפשרי מבחינה חוקתית) או שנדרש רוב גדול יותר מ־61 ח"כים כדי לבטלו. אין להסיק אפוא משתיקת המחוקק כי אי אפשר לבטל חוק זה (יודגש כי אין מדובר בתיקון חוק יסוד: הכנסת).

בחוקים מסוימים נקבע בנוסח החוק עצמו כי כדי לתקנו או לבטלו יש להעביר חוק ברוב מיוחד של ח"כים (למשל, 80 ח"כים). כלומר, אם אין דרישה מפורשת לרוב מיוחד, אפשר לבטל את החוק ברוב זהה לזה שנדרש לקבלתו. מאחר שהחוק לפיזור הכנסת התקבל ברוב של 61 ח"כים, נדרש רוב של 61 ח"כים כדי לבטלו.

ואולם, האם בזמן פגרת בחירות רשאית הכנסת להתכנס ולקבל החלטה על ביטול החוק? גם כאן התשובה חיובית: מכוח הסדרים בחוק הכנסת ובתקנונה, רשאי יו"ר הכנסת לאפשר קידום הליכי חקיקה גם בפגרת בחירות.

למעשה, בהנחה שהיוזמה המתגבשת תצליח, אנו חוזרים לשאלת הרכבת הממשלה והקואליציה. סעיף 7(א) לחוק יסוד: הממשלה קובע שהנשיא רשאי להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה בשלושה תרחישים: (1) עם פרסום תוצאות בחירות; (2) במקרה שנוצרה "עילה לכינון ממשלה חדשה"; (3) במקרה של פטירת ראש ממשלה, חלילה. מאחר שברור שעם ביטול פיזור הכנסת תיווצר עילה לכינון ממשלה חדשה, הרי יש לפעול להרכבת ממשלה לפי המתווה הקבוע בחוק.

מבקריו של מתווה משפטי זה גורסים כי אם ייצא לפועל, בכל פעם שייערכו בחירות ומי שהוטלה עליו מלאכת הרכבת הממשלה לא יעמוד בזמנים, הוא יפעל על פי המתכון המוצע כאן, יורה לפזר את הכנסת ולקיים בחירות חדשות, ישיג לעצמו ארכה נוספת של כמה חודשים נוספים ואז, בנחת, ינסה מחדש להרכיב ממשלה מתוך ידיעה שבכל עת הוא יכול לפעול לביטול החוק לפיזור הכנסת.

יש טעם לכאורה בדברי ביקורת אלו, אולם אם תגיע הכנסת למסקנה שמתווה זה יוצר פרצה בתהליך הסדור של הרכבת ממשלה, היא תוכל לתקן את החוק במהלך הקדנציה הבאה ולמנוע הישנות מקרים אלה בעתיד.

מכל האמור לעיל עולה שקיים מקום לפרש את החקיקה בנושא פיזור הכנסת באופן שישרת את האינטרס הציבורי המובהק. לכנסת יש אפשרות חוקית לגיטימית וריאלית להחזיר את הגלגל אחורנית. ואם יש מתווה משפטי שמאפשר לקדם מהלך שישרת את האינטרס הציבורי, עובר הדיון למישור העקרוני והפוליטי - מדוע לא למנוע את העיוות והבזבוז שייגרמו בעטיו של סבב בחירות נוסף?

עו"ד מיכל רוזנבוים היא מומחית למשפט ציבורי והיתה מועמדת הליכוד והקואליציה לתפקיד מבקרת המדינה