השמאל מאמין שחלק מזכויות האזרח הטבעיות לידועניו הוא סרט בן שעתיים עם הגיעך לגיל פרישה, ופרס שבין 50 ל־150 אלף שקל ליוצרים הפוריים של אותן חבילות פרישה. באופן כללי, ניתן הפרס על החשיבה המקורית של אנשים כמו עו"ד לאה צמל: לחיות במדינה חופשית, אבל להעריץ את הטרוריסטים השואפים להחליף את החופש בעריצות אנטישמית.
ועם זאת, המאמץ לביטול הפרס לסרט על צמל מצד כמה גופים ציבוריים בימין הוא ביזיון; זה אכן סוג של פגיעה בחופש הביטוי. השמאל יותר גרוע בנושא הזה, כפי שראינו רק בשבועות האחרונים בפעולת סתימת הפיות לחברת הפרלמנט האירופי ג'ניס אטקינסון ולעיתונאית קייטי הופקינס. אבל הימין לא צריך להיות בכלל בתחרות הזאת. כפי שכתב לפני שנים רבות אחד מוותיקי היישוב, אחרי שראה את מאמרו של אמנון דנקנר נגד הרב שך, "אין זה סגנוננו".
מונה צוות לבחירת סרטים ופרסים - יש לו אוטונומיה ועצמאות. הפרסים מוענקים על איכות ויכולת ביטוי קולנועית, ואין בהם כדי לאמץ את השקפות הגיבורים, כמו עו"ד צמל. אם מישהו רוצה שינוי מגמה - ושינוי כזה חייב לבוא - עליו לדאוג לסיוע ציבורי להפקת סרטים אחרים. לאחר מעשה, זו פעולת צנזורה ואסור לעשותה.
הוא הדין בסיפור המשונה של השעיית דב גילהר מהטלוויזיה. מי שצפה בסצנה שבה גילהר ודובר המשטרה מוטי גילת מפרכסים זה את זה סביב סוגיית הטכניקה להוצאת כסף מהארנק - יכול לחשוב שזו טיפשות יהירה ושימוש זול בכספי ציבור. כמובן, הסאבטקסט כתוב בכתובת ניאון מרצדת: "ביבי ושרה, נא להתמודד עם כסף וכרטיס אשראי". אבל לא משעים מגיש טלוויזיה בולט בגלל שטות כזאת. הסיבה להשעייתו מהערוץ של התאגיד - וכמובן, לא מהרדיו - היא החשש שזו התגרות מיותרת בשלטון, בשעה שקברניטי התאגיד היהירים נאבקים על המיליארד הבא - מכספי הציבור. שוב, צריך לחזור ולומר שהוותיקים צודקים: "אין זה סגנוננו". יתכבד האחראי על גילהר ומוטי גילת וינזוף בהם על שימוש לרעה בשתי דקות שידור; בערוץ מסחרי אלו שתי דקות יקרות מאוד. אבל מעבר לכך, זה מריח נורא. אז הסיסמה המתחרזת היא מאוד פשוטה: יוחזר דב גילהר.
עולה השאלה, האם נהיינו בעלי עור דק ואלרגי מדי? ראו פרשת החפינה: אישה במעלית בצוותא עם ירון לונדון הצטמצמה לאחרונה לשד אחד. סערה קשה שטרם הוכרעה, וכך גם גורלו של לונדון. האם הדחתו מטעמי מעשה מלפני שנים, מצדיקה את סתימת הפיות הכרוכה בכך?
הדבר היחיד שמשותף למקרה לונדון, גילהר וגילת, הוא הפטפטת. לכאורה, תכונה נדרשת כאשר מדובר באנשי טלוויזיה. למעשה, יש דברים שמתרחשים בחלל סגור מסוים בעיתוי מסוים, ולא ניתן להעביר בצורה אמינה את מה שהתרחש. הייתי מאשים את ירון לונדון דווקא במעשה מגונה מוכר וידוע אחר בתולדות התרבות הצברית: לרוץ ולספר לחבר'ה. בסופו של דבר, זו המנטליות של לרוץ לספר לחבר'ה - בגרסת מי־טו. כולם רוצים בימי הקיץ האלה לרדת לכמה דקות מהעולם. עד אז, תנו למוזות לדבר חופשי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו