אין לנו מעצמה אחרת

הוא נלחם על הקופה, הפחית מסי חברות ולא מהסס לפגוע בבטן הרגישה של פוטין - מחירי הנפט • פורום "ישראל היום" ליחסי ישראל־ארה"ב לא היה יכול להתקיים לפני עידן טראמפ - והנה הסיבות

אתמול נערך בירושלים פורום "ישראל היום" ליחסי ישראל־ארה"ב. האירוע רב־החשיבות הזה לא היה יכול להתקיים בעידן שלפני הנשיא הנוכחי של ארה"ב, דונלד טראמפ. אם לפני שני עשורים, עם הקמת גוש היורו, היו שניבאו את הירידה במרכזיותה של ארה"ב בעולם, הרי כיום אותם נביאים אוכלים את הכובע. 

הכלכלה האמריקנית מתמודדת עם לא מעט אתגרים, אך מאז נכנס טראמפ לכהונתו הוא מתמודד איתם חזיתית. הגישה שלו ישירה, לא מתנצלת ופרקטית. למעשה, הוא מנהל את ארה"ב בדיוק כמו שמנהלים חברות ענק, ומה שבאמת מעצבן את יריביו זו העובדה שהוא גם מצליח. 

אפשר לצקצק בלשוננו לנוכח אינדיקטורים כמו הגירעון בתקציב הממשל הפדרלי שעומד כעת על 4.78%, אך בתקופת קודמו בתפקיד הגירעון היה גם דו־ספרתי, אחרי שהוא קיבל לידיו קופה עם עודף של 2%. 

טראמפ השיב לעולם את הגישה שלפיה התפקיד של ראשי מדינה הוא בראש ובראשונה לדאוג לאינטרסים שלה. קודמו, ברק אובאמה, לא היה הנשיא הראשון שראה עצמו מנהיג העולם, המחויב ראשית ל"סדר עולמי". הגישה הזו הוכחה כמסוכנת, ומי ששילמו את המחיר עליה הם בראש ובראשונה אזרחי ארה"ב. 

המספרים מדברים

טראמפ מסתכל על המספרים. הוא נלחם על הקופה והצליח - למרות הקטנת מסים - להביא להכנסות של יותר מ־16% מהתמ"ג. מדובר בהכנסות פדרליות של 1.7 טריליון דולר מיחידים ועוד 234 טריליון מחברות. בחלוקה למספר משלמי המסים מדובר בהכנסות של יותר מ־14,000 דולר בשנה לכל אזרח המשלם מס, ועוד כ־13,000 דולר לכל משלם מס למדינה. מדובר בעוצמה כלכלית חסרת תקדים בעולם, מכיוון שההצלחה הזו היא של כ־157 מיליון איש המשתתפים בכוח העבודה, שכ־123 מיליון מתוכם הם משלמי מסים ועוד עשרות מיליוני משקיעים מקומיים ומהעולם, המניעים את הכלכלה האדירה הזו. 

טראמפ לא היסס לפתוח "מלחמה" במספר רב של חזיתות, אבל לדברי אמיר כהנוביץ', הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס, "מה שמכנים בעולם 'מלחמת סחר' הוא אפילו לא מבצע. מי שהמציא את הביטוי 'מלחמה' לסכסוך הסחר בין ארה"ב לסין עשה כנראה נזק להרבה מאוד חוסכים, כשגרם להם לברוח משוק המניות, או לדמיין אינפלציה שקשורה במכסים שתגרור העלאות ריבית אגרסיביות".

לדברי כהנוביץ', "הכלכלה האמריקנית מייצרת בשנה תוצר בשווי של יותר מ־21 טריליון דולר, רוב רובו פנימי, ושאינו תלוי בסחר חוץ, כמו דיור, בריאות, חינוך, נפט, מכוניות. נתח הסחר של ארה"ב עם העולם קטן ורובו בין כה וכה מרוכז במדינות צפון אמריקה (מקסיקו וקנדה) ומדינות האיחוד האירופי. עד כה במסגרת מה שמכונה 'מלחמת סחר' הנשיא טראמפ הטיל מכסים על סחורה סינית בשווי 250 מיליארד דולר, שזה 1.2% בלבד מהכלכלה שלה. במלחמה אמיתית הסחר היה נעצר, והמשאבים הפנימיים היו גם הם מופנים למאמץ המלחמתי, אבל הטלת מכס על 1.2% מהכלכלה האמריקנית, עם כל הכבוד, זו לא מלחמה. למעשה, החלק עוד הרבה פחות משמעותי כיוון שבזמן הזה, מאז פרוץ 'מלחמת הסחר', המטבע הסיני נפל ב־8.4% מול הדולר וקיזז כחצי מהמכסים. ולא רק זה, הסינים מצאו דרכים לעקוף חלק מהמכסים דרך מעבר אצל מתווכים, למשל בווייטנאם, כך שמדובר על השפעה שלא רק שאינה מתקרבת ל'מלחמה', ספק אם אפשר בכלל לקרוא לה אפילו 'מבצע'. גם אם האמריקנים יטילו מכסים על שאר הסחורות הסיניות, בשווי של עוד 300 מיליארד דולר, וגם אם הסינים יטילו מכסים על כל יבוא הסחורה האמריקנית מהם, עדיין הדבר יביא בעיקר לשינוי תמהיל הסחר בעולם וההשפעה השלילית שלו תהיה כמה עשיריות האחוז והכי חשוב - חד־פעמית. למעשה, לרפורמת המס של טראמפ, שינויי הריבית או שינוי במחיר הנפט עשויות להיות השפעות הרבה יותר משמעותיות על הכלכלה האמריקנית, אבל אף אחד לא יקרא להם 'מלחמה', אז זה לא סיפור מעניין", אומר כהנוביץ'. 

שימוש בנשק מודרני

מכל בחינה שהיא, הנשיא טראמפ פועל בנמרצות לניקוי האורוות. הוא ביטל את "אובאמה קר", הוא שינה את מדיניות ההגירה ואת הרגולציה, הפחית מסי חברות כדי להשיב את כל החברות שנטשו את ארה"ב בתקופת קודמו, הוא שם על השולחן את תקציב נאט"ו ודורש מאירופה, בעיקר מגרמניה, להגדיל את תקציבי הביטחון - מה שקודמיו טייחו, כפי שהבליעו את הבעייתיות שבהתנהלות הסינים בכל מה שקשור לאנומליה שסין מייצרת במטבע, בהפרת זכויות ובסחר ההוגן עם ארה"ב. 

הגישה של הנשיא טראמפ מצליחה להשיג את תמיכת הרוב בארה"ב, אך לא בקלות. בניגוד למקובל לחשוב, הסולדים ממנו וממדיניותו לא עושים זאת בגלל אישיותו הססגונית והבוטה. הוא מטיח בפניהם את אמריקה של פעם: זו שאומרת "קאט דה בולשיט" - ישירה, מעריכה עבודה, יזמות והצלחה ומסרבת לאמץ את תרבות התקינות הפוליטית. מה שאחרים אומרים בחדרי חדרים הוא מצייץ בחשבון הטוויטר שלו. הוא זה שמתעמת חזיתית עם מדינות ציר הרשע שקודמו ניסה לקנות בנחמדות ובשלמונים. הוא הלחיץ את צפון קוריאה, הוא אמר השבוע, "איראן מבינה רק כוח" ולא מהסס להפעיל אותו, הוא פוגע בבטן הרגישה של פוטין - מחירי הנפט, הוא לא סבלני לדמעות התנין של הפלשתינים והוא מיטיב להשתמש בנשק המודרני - בכוח הכסף. 

גם ועידת בחריין הדגימה את הגישה הזו. כצפוי, הפלשתינים דחו את התוכנית שמוביל הבית הלבן, אך ברור שזהו הכיוון היחיד שניתן ליישום. מנכ"ל נוקיה ישראל, אריק טל, סיפר ל"ישראל היום" ערב נסיעתו לוועידה, על 20 מפתחים שהחברה מעסיקה ברמאללה. "שכרנו צעירים מוכשרים. הטכנולוגיה כיום מאפשרת למיין מועמדים ולהעסיק אותם מרחוק. הם מקבלים שכר כמו יתר המפתחים במזרח אירופה ובאסיה והם מרוצים מאוד. התבקשנו להגיע לבחריין ולספר על הניסיון שלנו. זה עובד טוב בשבילנו וזה יכול לעבוד טוב לחברות נוספות בעולם".

החיבור של ישראל לארה"ב הוא מחויב המציאות. כמו שאין לנו ארץ אחרת, אין לנו גם מעצמה אחרת. אנחנו לא חלק מהאזור שלנו, אלא נטע זר בו; אנחנו לא יכולים להיות חלק מאירופה, ולא רק בגלל שקיעתה, אלא מכיוון שאירופה עצמה חוסה תחת מטריית הביטחון של ארה"ב. תקציב הביטחון של ארה"ב הוא הגדול בעולם - כ־640 מיליארד דולר - והוא השלישי בגודלו מבחינתה אחרי תקציבי הבריאות והביטוח הלאומי. מלבד הסיבה הביטחונית, ארה"ב היא השוק הגדול בעולם לחדשנות הטכנולוגית של ישראל - הקטר המוביל של הכלכלה שלנו כיום. החשיבות של ארה"ב לישראל אינה מורידה מהצורך להתחבר ליתר מדינות העולם, אך ודאי שהיא המרכזית והחשובה לנו מכולן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו