אהוד ברק הוא אישיות מיוחדת במינה. הוא לנצח החייל המעוטר ביותר בצה"ל, איש אמיץ, נחרץ ובוטח בעצמו. לא בכל יום נולד אהוד ברק, והמערכת הפוליטית אינה יכולה לוותר עליו בקלות. הוא התלבט לא מעט אם לחזור אליה, ואיך לחזור אליה; הוא ויתר על כך ערב הבחירות לכנסת ה־21, ועכשיו אמר לעצמו כי נוצרה הזדמנות בלתי צפויה לחלוטין, שאסור לו לוותר עליה.
בשנים האחרונות, למרות שהיה מחוץ לממשלה ולכנסת, היה ברק האיש הבולט ביותר באופוזיציה לבנימין נתניהו, וגם כאשר הציג את תנועתו החדשה, היתה ההתנגדות האישית לנתניהו במוקד דבריו. הוא אמר דברים נכוחים ונחרצים על הצורך להפיל את "משטר נתניהו", טען כי הוא מוביל ל"הידרדרות מטורללת", וכמפקדו לשעבר אמר ש"אסור לו להמשיך ולאחוז בהגה השלטון".
כשצפיתי במסיבת העיתונאים, שבה הכריז ברק על חזרתו לחיים הפוליטיים, נדמה היה לי שכבר ראיתי השקה כזו לא מזמן - בהשקת הקמפיין של מפלגת כחול לבן. ברק קורא לאנשים בימין להצטרף אליו, הוא רמטכ"ל לשעבר, ואיתו אלוף במילואים, יאיר גולן, והוא רוצה לתקן את מה שהתקלקל בשנים האחרונות. כשנשאל על ההבדל בינו ובין גנץ ומפלגתו, הוא אמר כי למפלגת הגנרלים חסרה אש בבטן. אך קשה, בינתיים, להשתכנע כי הדבר מצדיק את הקמתה של מפלגה חדשה, המקפידה, ממש כמו "כחול לבן", לא לומר כלום על כלום.
בדיוק לפני 20 שנה התייצב ברק מול נתניהו. הוא דיבר כמובן על שורה של נושאים חברתיים ומדיניים, אך היתה לו מחויבות ממוקדת אחת: לצאת מלבנון בתוך שנה מיום הקמת ממשלתו. אנשים הצביעו בעדו כדי לצאת מלבנון, ומשלא צלח ניסיונו להגיע לשלום עם סוריה, ולצאת מלבנון במסגרת הסכם כולל עם סוריה ועם לבנון, בת חסותה, החליט לצאת באורח חד־צדדי, מבלי ששום חייל צה"ל נשרט.
חידוד מסרים מיידי. ברק עם יאיר גולן, יפעת שאשא־ביטון וקובי ריכטר // צילום: גדעון מרקוביץ
כהונתו אכן היתה קצרה מדי, והדבר נבע, בעיקר, מחוסר ניסיונו הפוליטי לשמור על מרכיבי הקואליציה שלו, אבל החותם שהשאיר בתקופה קצרה זו היה משמעותי ביותר בהקשר שבגינו, בעיקר, נבחר. הפעם הוא בא אל הציבור ומסתפק בהבטחה כללית מאוד של "תיקון" במובנו היהודי, אך בכך לא יכול להיות די.
מפלגת הגנרלים החדשה חייבת לומר משהו ברור וחד, למשל נכונות לפתוח מייד במשא ומתן עם אבו מאזן על בסיס פתרון שתי המדינות וגבול 1967 עם תיקונים. הוא צריך להבטיח כי ימשיך מן המקום שבו הפסיק, וכי יעשה הכל כדי שלישראל יהיה - עד תום תקופת כהונת הכנסת הבאה - גבול בינה לבין הפלשתינים, גם אם הגבול הזה לא יהיה חומת בטון, וגם אם יותר לפלשתינים לעבוד בישראל, ולישראלים לחיות בפלשתין.
אם כל מה שיקרה הוא מאמץ של הגנרלים החדשים להעביר למפלגתם כמה מנדטים מן הגנרלים ה"ותיקים" וממפלגות השמאל - יהיה הניסיון של ברק בבחינת טעות קשה. לעומת זאת, אם אכן מדובר בפלטפורמה חדשה, שאליה יצליח לחבר, במסגרת של מערך מפלגות, את העבודה ואת מרצ, ואל מול המסר החסר של כחול לבן אפשר יהיה לחדד מסרים שהוא עצמו מאמין בהם ופעל למענם בעבר: חידוש תהליך מיידי של תהליך השלום, צמצום פערים חברתיים והפרדה בין דת למדינה (זוכרים את "המהפכה החילונית" של שנת 2000?) או אז יהיה סיכוי למסגרת שברק מקים.
איש אמיץ הקים את התנועה החדשה, ואיש אמיץ יהיה חייב להסיר את מסכת הסיסמאות ולהכריז על מה שהוא מתכוון לעשות. איש אמיץ יצטרך להחליט כי אם העבודה ומרצ אינן מצטרפות אליו, הוא אינו נשאר בזירה רק כדי לכרסם בהן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו