עיתון וקוראיו: יחסי אהבה־שנאה | ישראל היום

עיתון וקוראיו: יחסי אהבה־שנאה

מלאת מאה שנה לעיתון "הארץ" הוא סיפור שכרוכות בו אהבה ושנאה. לרבים, זה העיתון הראשון לקדם פנים בברכת "בוקר טוב". אבל עם העלעול בעמודיו מתעוררת גם תחושת סלידה בקרב חלק מקוראיו; לא כולם. לא קשה לנחש את תוכנם של מאמרי הדעה, ולעיתים אתה נדהם למקרא עוד דעה שכמעט שוללת את קיומה של המדינה. 

את התכנים האלה צורכים גם מי שלא נמנים עם מחנה השמאל הקיצוני. יתרה מכך, בקרב קוראיו הקבועים, ישנם מתנגדים חריפים ביותר לדעות שמטיפים כותבי העיתון. לפעמים, כשמפלס הרוגז מטפס מעלה, יצלצלו כמה מהם למערכת "הארץ" ויודיעו בזעם על ביטול המינוי. במחלקת המינויים כבר יודעים מהי הסיבה: מאמריו של גדעון לוי, או אלה של כמה מעמיתיו למערכת. 

אבל כל זה לא מרחיק גם את אנשי צמרת השלטון הימנית מקריאת העיתון, חרף הרוגז. גם אם יגדפו ברבים את עמדותיו, הם לא יבחלו בקבלת העיתון מדי בוקר. ייתכן שהם מתמידים בקריאתו רק כדי שיוכלו למתוח עליו ביקורת חריפה בנאומיהם. 

במלאת מאה שנה לעיתון, נדפס בשבוע שעבר מכתב לקוראים מאת המו"ל, עמוס שוקן. הוא מתפאר על כי בכל חודש נחשפים לתוכני "הארץ" מיליוני גולשים בעולם. נתון מרשים, אך יש הרואים בהפצת העיתון גם באנגלית משום תמריץ להטמעת ביקורתו החריפה מאוד על ישראל בדעת הקהל העולמית, וסבורים שתוכני "הארץ" משמשים נשק בידי שונאי ישראל. דומה כי העיתון הוא מעין פרקליט נלהב של העמדות הפלשתיניות כלפי ישראל. העיתון לא היה נלהב, לשון המעטה, מהעברת שגרירות ארה"ב לירושלים, או מההכרה האמריקנית בריבונות ישראל ברמת הגולן. 

הנשיא טראמפ מוצג לא אחת בנימה שלילית, על רקע קשריו ההדוקים עם נתניהו. מכך ברורה גם עמדת העיתון כלפי רה"מ, שחזקת החפות אינה עומדת לו ב"הארץ". 

מדוע, אפוא, נקרא העיתון גם על ידי מי שעוינים את הערכים שהוא מתגייס להפיץ? ייתכן שזו המסורת, או הילת העבר שעדיין לא נמוגה לחלוטין. אם קראת "הארץ", סימן שאתה אדם חושב. עתה נראה כי קברניטי העיתון נואשו מסיסמת הקורא החושב, ודבקו באחרת: "הארץ" עיתון פתוח. "פתוח"? לכל הדעות? נו, באמת. 

לצד "הארץ" המדיני, הפוליטי, נספחים מוספי "גלריה", "תרבות וספרות", "ספרים". אלה ראויים לצל"ש. מוספי תרבות מסבירים לפחות חלק מהחיבה שאני ואחרים רוחשים לעיתון זה, החוגג מאה להיווסדו. קיומו של "הארץ" מאשרר גם כי עיתונות חופשית היא מסממניו של המשטר. זו אפוא אהבה לעיתון שרוב עמדותיו מקוממות, לפחות בעיני חלק מקוראיו. 

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו