כשאובמה והשמאל התאהבו בליברמן

בפברואר 2014 התייצב אביגדור ליברמן במלון הילטון בתל אביב ונשא שם אחד מנאומיו הזכורים והמפתיעים ביותר כשר החוץ. ליברמן, ששב לכהונה נוספת כשר החוץ רק שלושה חודשים קודם לכן, לאחר שזוכה בפרשת השגריר בבלארוס, נשא דברים על רקע המהלומות המילוליות שהטיחו שניים מהשרים הבכירים של ממשלת ישראל באותה עת - שר הביטחון משה יעלון ושר הכלכלה נפתלי בנט - במזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. יעלון כינה את מזכיר המדינה "משיחי ומסוכן", בהתייחסו לאובססיה של קרי לפתרון הסכסוך בין ישראל לפלשתינים, ואילו בנט הטיף לו ש"לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל ויכוחים כלכליים". כזכור, המתווה של קרי והממשל האמריקני כלל נסיגה לגבולות 67', בכפוף לתיקוני גבול וחילופי שטחים, וחלוקת ירושלים.

ליברמן ניצל את הבמה דווקא כדי להתנגח בחבריו לממשלה. "קרי לא פעיל בגוש אמונים", אמר ליברמן, והחמיא לעמיתו האמריקני, "בניגוד להתלהמות של הבן דוד בנט - קרי הוא ידיד אמת של ישראל". בממשל אובאמה לא ידעו נפשם מרוב אושר. "זוהי הצהרה חזקה ומסר חזק, במיוחד בהתחשב בהיסטוריה שלו ובדעותיו בנושאים אלו בעבר", הרעיפה ג'ון סאקי, דוברת מחלקת המדינה בשעתו, מחמאות על שר החוץ הישראלי. לדברי דיפלומטים מאותה התקופה, הצהרתה של סאקי לא נאמרה בחלל ריק; לטענתם, ליברמן יידע מבעוד מועד גורמים בממשל אובאמה על עיקרי נאומו הצפוי.

ירח הדבש בין ליברמן לקרי וממשל אובאמה זיכה את שר החוץ לשעבר גם בחופן כתבות מחמיאות מבית "ידיעות אחרונות". ביוני 2014 הפציע שר החוץ בשער העיתון עם "תוכנית השלום" שרקח, ובנובמבר התחפש לפעיל "שלום עכשיו" כשהצהיר: "שלמות העם חשובה משלמות הארץ". ברחוב מוזס לא נותרו אדישים, ובישרו בכותרת על "ליברמן החדש: שר החוץ ממשיך לתחזק את תדמיתו כ'מבוגר האחראי' בממשלת נתניהו". סימה קדמון הוסיפה: "צריך לראות איך בשביל האמריקנים שר החוץ הוא מכרה זהב מול ההתנהגות הילדותית וחסרת האחריות של נתניהו ושריו. ימות המשיח הגיעו: ליברמן נוזף במתלהמים". בסך הכל, במהלך 2014 פונק ליברמן במגוון רחב של הופעות בשער העיתון (42 פעמים), 70 אחוזים מתוכן נשאו אופי חיובי, כולל ראיונות נרחבים ומפרגנים במוספי סוף השבוע והחגים הזוכים לתפוצה ותהודה נרחבת.

בד בבד, ליברמן היה אחד התומכים הנלהבים בחוק שנועד לפגוע ב"ישראל היום", חוק שמו"ל "ידיעות אחרונות", נוני מוזס, היה מעורב בניסוחו. יוזם החוק, ח"כ איתן כבל, העיד שהחליט לקדם את הצעת החוק לאחר ששמע את ליברמן מטיח ב"ישראל היום" את הכינוי "פראבדה". בתחום זה היה ליברמן נאמן להצהרותיו: ח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו חתם על הצעת החוק, וחברי הסיעה הצביעו כאיש אחד בעדו.

למעשה, ליברמן לא חתום על אף מהלך ימני משמעותי: בתקופתו כשר החוץ נמנע ממעורבות פעילה במו"מ עם הפלשתינים. הוא נימק זאת בניגוד עניינים הנובע, לכאורה, מכך שקבע את מגוריו בהתנחלות נוקדים. גם מערך ההסברה הנמרץ נגד הסכם הגרעין המתגבש של הנשיא אובאמה עם איראן לא נוהל ממשרד החוץ, אלא באמצעות משרד רה"מ. למעשה, עוד ב־2006 חבר ליברמן לממשלת אולמרט, ובשלהי 2014 סירב להצעת רה"מ נתניהו לבטל את הבחירות באמצעות הכנסת החרדים לקואליציה. במסע הבחירות ב־2015 אף הצהיר, כי אינו פוסל ישיבה בממשלת מרכז־שמאל בראשות הרצוג.

דומה, אפוא, שאין כל סיבה להיות מופתעים מהחלטתו של ליברמן למנוע בכל דרך הקמת ממשלת ימין. ליברמן אמנם לא משתייך לשמאל האידיאולוגי, אך ליתר ביטחון, כדאי מאוד שלגוש הימין־חרדים יהיו 61 אצבעות, גם בלי ליברמן. אחרת, גם אחרי הבחירות הקרובות נהיה תלויים בגחמותיו של מי שהסתמן כסוס טרויאני בימין.