לא תיארתי לעצמי שיש רוע כזה בעולם

אנחנו עוברים ימים מטלטלים, עמוסים רגשית. את ההמלצה על המטפלת שהתעללה בבן שלי בן השנה, קיבלתי מחברה שהמטפלת שמרה על הבנות שלה. נפגשנו לקפה, הזמנתי אותה לבית שלי ויחד עם בעלי ואמא שלי, ישבנו ודיברנו כדי להכיר. הכימיה היתה טובה, היא סיפרה שהיא סבתא פעילה, שומרת על הנכדים הקטנים ופנויה בבקרים לטפל בתינוק. החלטתי להפקיד בידיה את היקר לי מכל. בין היתר כי פחדתי להכניס אותו לגן, ושילמתי כפול למטפלת, ובסוף היא זו שהתעללה קשות בבן שלי, לא תיארנו לעצמנו שקיים כזה רוע.

במהלך התקופה הוא התחיל לרצות יותר שנרים אותו על הידיים, כל הזמן רצה להיות קרוב אלי. היה מחזיק אותי חזק בחולצה. הוא לא ישן טוב בלילות, עד שהגענו למצב שהוא כבר ישן לילות שלמים, לא אוכל כל כך טוב.

הסביבה דאגה להגיד לנו שאלה שלבי התפתחות וככה זה ואין מה לדאוג. אבל דאגנו. התחלנו לשמוע "קליקים" בכתפיים שלו, וזה כבר היה מוזר, וכאב לו כשהיה שוכב. ימים לפני חשיפת המקרה, כשהמטפלת הגיעה לשמור עליו והוא סירב ללכת אליה, זה כבר הדליק נורה אדומה. היא מצידה אמרה לי שזה סתם פינוק וכל עוד אני שם הוא לא יירגע.

כשנחשפתי לסרטונים הזדעזעתי. לא הפסקתי לצרוח ולבכות. הרגשתי שעולמי קרס עלי. זו אחריות שלנו כהורים להילחם בשבילו לצדק, הוא נלחם מספיק. להילחם בשביל כל ההורים האחרים שמקרים כאלו לא יקרו יותר.

לא צריך להקל בגלל שזה "מקרה חד־פעמי" לטענת עורך דינה. גם רצח זה חד־פעמי, אז לא מענישים? היא כמעט הרגה אותו, יש לי מזל שהילד שלי חי.

בנה של ב' הפעוט עבר התעללות במעון