"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דרוש שר שידאג לחינוך הממלכתי

,עודכן

הימים ימי משא ומתן להרכבת הקואליציה, ולא ברור מי יהיה שר החינוך הבא. מומלץ שיהיה חילוני יוצא הזרם הממלכתי. מערכת החינוך מורכבת מזרמים שונים, שלכל אחד מהם פטרון או רשות הדואגת לאינטרסים שלו. המערכת המועדפת ביותר שייכת לזרם הממלכתי דתי (הממ"ד). תלמיד בממ"ד נהנה מתקצוב יתר, ממשאבים עשירים, מחופש פעולה רחב בתוכניות הלימודים ומהתאמתן לתפיסת עולמו. החינוך החרדי הוציא עצמו מן הכלל, וכוחו בזכות ייצוגו בכנסת. סירובו לתוכנית הליבה של החינוך - מדעים, שפה ומתמטיקה - הוא ביטוי לעוצמתו.

לעומתם, מי שנמצא במיעוט חסר כוח לבסס את עמדותיו ולדאוג לצרכיו, הוא החינוך הממלכתי היהודי והערבי. בעוד תלמיד בזרם הממ"ד מתוקצב ב־37,700 שקלים בשנה, תלמיד בחינוך הממלכתי מתוקצב ב־29,000 שקלים, ואילו תלמיד בחינוך הערבי מתוקצב ב־26,600 שקלים. הזרם הערבי נמצא בנחיתות תקציבית מובנית, למרות מאמצי המשרד לתקן את האפליה בשנים האחרונות.

התקצוב הגבוה לחינוך הממלכתי דתי נובע מהפרדה מגדרית, מכיתות קטנות, מלימודי קודש, מהעסקת רבנים, ממתן שעות לתפילה ומהעדפה פוליטית סקטוריאלית של שרי משרד החינוך בעבר, שאהדו את המגזר הדתי הקרוב אליהם.

בשנים האחרונות החינוך הממלכתי חש מאוים ומותקף, וכן חושש כי נכפית עליו "הדתה". לא אחת מושלכים עליו ערכים שאינם תואמים את תפיסת עולמו. טקסטים בספרי הלימוד נתפסים כאיום ונחווים כניסיון להפוך את הילדים לדתיים. דבר זה קרה רבות בזמן הממשלה היוצאת ואפיין מאוד את הכעסים כלפי משרד החינוך והעומד בראשו. לא תמיד בצדק, ובוודאי לא תמיד במידה הנכונה.

הסיבה לחשדנות ולכעס נעוצה בסדרת החלטות, שהחינוך הממלכתי מצא עצמו מאוים מהן: התיקון לחוק החינוך הממלכתי; תיקון ספרי הלימוד באזרחות; היעדר נושאי לימוד בתוכנית הלימודים במדעים (אבולוציה, למשל); איסור לימוד ספרות שאינה מתיישבת עם ערכי החינוך הדתי ("גדר חיה"); תקצוב מסעות וטיולים ברוח לאומית דתית; הכנסת עמותות דתיות לעבודה בבתי ספר ממלכתיים ועוד.

מה שיכול לחזק את אמונו של החינוך הממלכתי במערכת תהיה בחירה של שר חילוני ליברלי בוגר מערכת החינוך הממלכתית. אם זה לא יתקיים - אפשר רק לקוות כי השר שימונה יהיה השר של כ־ו־ל־ם, המחויב לביסוס יחסי אמון עם הציבור הלא דתי. הציבור הזה רוצה לדעת שגם אם אין לו לובי בממשלה, יש מי שמבין את מצוקתו.

צעד ראשוני הכרחי שעל השר הנכנס לעשות, הוא להצהיר שיכבד את החינוך הממלכתי וישמור על עצמאותו. הצעד השני הוא להשוות את התקצוב לכל הזרמים כמעשה צודק ובונה אמון. דווקא עכשיו, לאחר הבחירות, כשנדמה שהשסע בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילונים התרחב, זהותו האישית של שר החינוך חשובה לחיזוק החברה הישראלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר