לא פחות מיום חג

אני יודע, זה לא מתאים לאווירה הציבורית, לדיבורים על השיח המזוהם, לציניות ולסרקזם שהיו מנת חלקנו בשלושת החודשים האחרונים, אבל היום הזה, יום הבחירות, הוא לא פחות מיום חג. כמו הימים הקדושים והממלכתיים יום הזיכרון לשואה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות, היום שבו מדינת ישראל בוחרת לעצמה הנהגה ודרך הוא היום שהסבים והסבתות שלנו, שברחו מגטאות המוות, חלמו עליו כחלק מתקומת הארץ.

זו היתה מערכת בחירות מטורללת במיוחד, שהיתה עסוקה לפעמים בנושאים שוליים יותר כמו סמים, קינוחים, בוטים ורותם סלע. לפרקים היה נדמה שהידרדרנו לתהומות. לא פעם דיברנו על שסעים וקרעים הבאים לפתחנו, אבל בואו ניקח את הדברים בפרופורציה - הפער בין מערכת הבחירות לחיים עצמם הוא עצום. בשיחות הסלון בימי שישי בערב אתם מנהלים דיונים וגם ויכוחים פוליטיים עם חברים בלי קללות, איומים ומיני טינופים. במקום העבודה שלכם לא כל השמאלנים בוגדים ולא כל הימנים פנאטים.

גם אם בתקשורת וברשתות החברתיות הדיונים בוטים מדי, החיים עצמם רגועים הרבה יותר. כך היו לפני הבחירות וכך יהיו אחריהן.

וביום החג הזה, מילה טובה גם לפוליטיקאים, האנשים המותקפים והמושמצים ביותר במדינה בחודשים האחרונים, שנאלצו במערכת הבחירות הזו לשכוח איך נראית המשפחה שלהם ולוותר על פרטיותם. חלק גדול מהם הם אנשים אמידים. גבאי, בנט, נתניהו, גנץ, אשכנזי, לפיד ועוד, לא באו לפוליטיקה כדי ליהנות ממשכורת שר (העלובה יחסית למעמד ולמאמץ), או לטוות קשרים כדי לשבת ביום שאחרי בדירקטוריונים מפנקים. אפשר להסכים איתם או לא, להצביע בעדם או נגדם, אך בכל מקרה אפשר וצריך להעריך אותם על הרצון להתגייס למערכה התובענית - לטובת עתידה של מדינת ישראל.

ושני מסרים אחרונים ליום הזה. האחד - לכו להצביע, האחר - מה שנאמר בתפילה לשלום המדינה:

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ. הָגֵן עָלֶיהָ בְּאֶבְרַת חַסְדֶּךָ, וּפְרֹשׁ עָלֶיהָ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱלֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ".