התקשורת במבול הסחרירים

למראית עין, עשתה השבוע התקשורת את מלאכתה נאמנה. ראיונות נוקבים וחסרי רחמים נוהלו עם שני המועמדים, חשיפת קלטות מביכות ממטה כחול לבן, דיווחים על פרשיות נתניהו וקדימונים מהדהדים לתחקיר הרומז לחשיפת גילויים מביכים על בני גנץ.

האומנם תקשורת לוחמת? כאשר החליטו בשבוע האחרון נתניהו וגנץ להתראיין סוף־סוף, הם עשו זאת רק כי הגיעו למסקנה שהדבר משרת את מטרותיהם בעת הזו. גנץ החל לדשדש בסקרים ופצח בשורת ראיונות מלטפים, שאת תנאיהם קבע בעצמו, ואילו נתניהו הפתיע בראיון בתגובה לעלילת המניות־צוללות. מעודד מהתגובות המחמיאות ומהעלייה בסקרים, החליט גנץ לנסות את כוחו שוב, והתרסק בראיונות טרנס־אטלנטיים מביכים.

ומה עם הקלטות המביכות ממטה גנץ, שהודלפו פעמיים לאותו הכתב? יש יותר מאינדיקציה אחת שלא מדובר ב"חפרפרת" ובחשיפה סנסציונית, אלא בהחלטה שגויה של מנהלי הקמפיין. ומה בגורלו של תחקיר "המקור"? רוחות המלחמה נשבו גם עליו, וספק אם ישודר לפני הבחירות.

כך נוצר מצב שלמעט שני תחקירים בעיתונות הכתובה, מרבית כלי התקשורת לא סיפקו לצרכניהם מידע מקיף ומעמיק על מועמד לראשות הממשלה.

הבחירות הנוכחיות מדגישות, אפוא, דווקא את חולשתה של התקשורת המסורתית אל מול הקמפיינים ומטחי הסחרירים והכזבים הפוליטיים מכל הצדדים. יחצנים ומנהלי תעמולה משתמשים בתקשורת לצורכיהם ומנצלים אותה בציניות כדי להכפיש ולהעליל עלילות שווא על היריבים הפוליטיים.

והתקשורת, בעיקר ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, משתפת פעולה, מתמסרת כל כולה ומשחקת לידיהם של הפוליטיקאים. היא מפמפמת את הספינים משני הצדדים ומהדהדת אותם ללא הכרה. כל הכפשה, עלילת כזב או שקר מקבלים מקום של כבוד (אגב, לא לגמרי באותם נפח ועוצמה; די ברור לאן רוח התקשורת נושבת).

כחול לבן התבלטה לרעה. ככל שהחיקוי של אמנון אברמוביץ' בליכוד TV או הרמיזות לתוכנו האינטימי של הטלפון הנייד של גנץ היו נמוכים, הדבר לא משתווה בעוצמתו לאופי ולעוצמת ההאשמות של בכירי כחול לבן נגד ראש הממשלה. על פי עלילת השווא של מפלגה זו, נתניהו הוא בוגד נקלה, שמכר את ביטחון המדינה בנזיד עדשים של 16 מיליון שקלים בעסקת הצוללות. אין קווים אדומים.

לתקשורת המסורתית, ובעיקר למדיום הטלוויזיוני, שמור עדיין כוח בלתי מבוטל, גם בעידן הרשתות החברתיות. הפוליטיקאים עודם זקוקים לכלי התקשורת לשם העברת מסריהם. תקשורת חזקה היתה מנצלת את כוחה זה ומאלצת את הפוליטיקאים להגיע לאולפנים ולענות על שאלות בנושאי מהות שחשובים לציבור הישראלי - לא רק ערב בחירות, כשנוח ומתאים להם. אבל התקשורת במחוזותינו אפשרה למועמדים להתנזר במשך תקופה ארוכה מראיונות וסיקרה בהרחבה בעיקר את הסחרירים שהפריחו לאוויר.

במדינה דמוקרטית התקשורת היא כלי מרכזי, שבאמצעותו לומד הציבור על מנהיגיו ועל נבחריו כדי שיוכל לקבל החלטה בבואו לקלפי. 12 יום לבחירות, ודומה שהתקשורת חטאה לציבור הישראלי ולתפקידה זה. ככל שקרב רגע ההכרעה, כך מידרדר השיח ושוקע בדינמיקה הבעייתית של יחסי התקשורת והפוליטיקה שהתקבעו במערכת הבחירות.

ד"ר דנה רביב היא יועצת אסטרטגית ומרצה בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל