מכל הפרשות שניסו לשרבב לתוכן את בנימין נתניהו, פרשת רכש הצוללות המכונה תיק 3000 היתה תקווה גדולה. היו שהאמינו שבאמצעות תיק זה יהיה אפשר לבצע הפיכה שלטונית מבלי צורך בבחירות. במשטרה, בפרקליטות ובתקשורת איחדו כוחות כשהמטרה אחת: להביא לידי סיום את שלטון הימין.
היה מי ששוכנע שעוד שנים רבות יעמדו פרקליטים צעירים מול תמונתו במשרד המשפטים ויצביעו עליו כמי שהצליח להפיל ראש ממשלה. חוקרי משטרה כבר דמיינו את הימים שבהם בדיור המוגן הם יספרו לנכדיהם על תרגילי חקירה שהביאו לחילופי שלטון. טאלנטים בתקשורת שמרו סרטונים, לעת נוסטלגית שבה פרחי תקשורת יהללו אותם על נחישותם ועוז רוחם מול כוחות האופל.
כדי להקל את מאמצי ההפללה, התפתחה תעשייה אובססיבית של גיוס עדי מדינה. החוקרים זיהו חוליות חלשות והפעילו עליהן לחצים שלא היו מביישים שיטות שפותחו בגולאגים ברוסיה הסובייטית. איומים, תאים מעופשים ומעצרים שנועדו לשבור נחקרים בצד הבטחות מפליגות, גם ל"שטינקרים", להקלה בסעיפי אישום ובעונשים.
רק לאחרונה בתי המשפט הביעו דעה חריפה ובלתי מתפשרת על ניסיונות לגרום לאנשים להודות במה שהם שלא ביצעו. נדמה היה ששיטות הליזול המחניק והשיסוי המבזה עברו מהעולם, התברר שהשיטה חיה ובועטת. מי שהצליח לעמוד איתן מול האיומים והלחצים היה שאול אלוביץ', שנגדו הופעלה מטחנת לחצים אדירה בתיק 4000. עיקלו לו רכוש, שברו אותו כלכלית וניסו לשבור אותו גם פיזית ונפשית. התוכנית לא הצליחה, הוא לא היה מוכן לזוז מילימטר מהאמת שלו, רק משום שחוקרי משטרה היו מעוניינים להפליל באמצעותו את ראש הממשלה.
עד המדינה שנחשב לדג השמן היה מיקי גנור. חוקרי משטרה ופרקליטים ספקו כפיים בהנאה משהתברר להם שגנור מוכן להפליל קבוצה שלמה שהיתה מעורבת ברכש הצוללות. התקשורת חגגה. בכל ערב מהדורות החדשות נפתחו בצילומי נתניהו יורד לתוך צוללת, כאילו מדובר ביאכטה שנרכשה לצרכיו הפרטיים, ולא משיקולי ביטחון מהותיים ביותר. המשטרה הדליפה ללא הרף מידע מהחקירות. פרקליטים חשובים הופיעו בכנסים שבהם נכחו גם שופטים, והסבירו עד כמה החשדות נגד ראש הממשלה כבדים.
גם לאחר הודעת היועמ"ש, שבה נקבע שראש הממשלה אינו חשוד כלל בעניין הצוללות, הרוחות לא נרגעו. התקשורת בשירות הלומי הביביפוביה לא נחה לרגע. היה קשה להם מאוד להשלים עם העובדה שבניין ההפללה קרס כמו תקרת פל־קל.
בימים האחרונים החליטה רשימת כחול לבן למחזר שוב את עניין הצוללות, ולהעלות אותו לראש סדר היום הציבורי בחסות חנפני תקשורת מוכרים וידועים. הגדיל לעשות שר ביטחון לשעבר, שלא היסס להאשים במשתמע את ראש הממשלה בבגידה בעניין הצוללות. האשמה נוראה, שקרית, מניפולטיבית וזדונית, והכל בשביל להציל את כחול לבן מעיסוק ציבורי בטלפון הסלולרי של בני גנץ. מימיי לא האמנתי שאפשר להידרדר לתהומות כאלה רק בשביל תאוות שלטון בלתי נשלטת. אוי לאותה בושה.
אלמלא הלחץ שמשדרים טירוני כחול לבן, הסלולרי היה יורד מזמן מהכותרות. ניסיונות ההסתרה וההכחשה מאירים, גם הם, באור עגום את התאמתו של גנץ לשמש ראש ממשלה. זכות הציבור לדעת, כשהוא עומד לבחור מועמד, אם הוא סחיט בהקשר ביטחוני ואולי בהקשרים אחרים כמו התלונות שפורסמו לאחרונה בעניין התנהלותו המביכה.
מיקי גנור, בעיתוי מעניין, החליט לחזור בו מהסכם עד המדינה שנחתם עימו. כבר בשנת 2018 הוא נתן ביטוי לחוסר הנחת שלו מההסכם. בפרקליטות מנסים להסביר בחירוף נפש שגם בלי העדות של מיקי גנור יש להם מספיק חומר. אם עובדה זו נכונה, לא ברור מדוע היה צריך לחתום על הסכם עד מדינה עם העבריין הבכיר לכאורה? עדי מדינה אמורים להיות עבריינים זוטרים.
מתברר שהחתמת גנור נועדה אך ורק להפליל את ראש הממשלה, מבלי צורך להשקיע הרבה מאמצי חקירה. ניסיון הפללה שכשל ובגדול. התגובה לחזרת גנור היתה הארכת מעצרו על שיבוש הליכי חקירה. מטרת המעצר שלו נועדה כנראה לגרום לו שיחזור בו מחזרתו.
הצעתי לנבוכי התקשורת ומתוסכלי הפרקליטות והמשטרה: תתאפקו עוד כמה שבועות. תנו לציבור להגיד את דברו ותפנימו את המסר והמראה שהוא מציב לעומתכם. המסר חשוב לעתיד ישראל, כמדינה דמוקרטית שבה שלטון החוק נועד לשרת את האזרחים ולא את היומרות הפוליטיות של אנשי תקשורת, פרקליטות ומשטרה.
באשר לתיקי החקירה האחרים, ברצוני להזכיר ליפי הנפש, הטהרנים והמתחסדים את חזקת החפות. לאחר העיסוק האינסופי בחקירות, הצעתי להרגיע, לאפשר ליועץ המשפטי לקיים שימוע בלב פתוח ובנפש חפצה, וגם אם הוא לא ישתכנע, בתי המשפט הם שיכריעו. הניסיון לשלב בין משפט ופוליטיקה מסוכן וחסר אחריות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו