באיחור של כמה שבועות מגלה בית המלוכה בעמאן עד כמה היתה נמהרת הסכמתו לשלב במועצת הווקף הירדני את אנשי פת"ח, הרש"פ, ואפילו את המופתי לשעבר שייח' עכרמה סברי, כיום נאמנו של נשיא טורקיה ארדואן ובעל בריתו של ראאד סלאח.
מי שמסכל כרגע את ההבנות בין ישראל לירדן בסוגיית שער הרחמים הם אנשי הרשות הפלשתינית ופת"ח במועצת הווקף החדשה, זו שכזכור יזמה את משבר שער הרחמים. הללו היו במקור מתחריה של ירדן על ההגמוניה בהר ועל האפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. הם הוכנסו על ידי ירדן למועצת הווקף מתוך מחשבה שכך ייקל על הממלכה ההאשמית להדוף רעיונות לפגוע במעמדה הבכיר בקרב הגורמים המוסלמיים בהר.
מעמד זה יונק, כידוע, את כוחו מהסכם השלום עם ישראל ומהבנות עימה לאורך השנים. הוא מעניק לירדן השפעה לא מבוטלת על הנעשה במתחם הקדוש. אלא שעכשיו מגלה ירדן שהזנב מכשכש בכלב. מי שהיה אמור לספק לירדנים לגיטימציה לטרפד רעיונות מבית מדרשה של "עסקת המאה" האמריקנית; מי שהיה אמור לסייע לירדן להכשיל תוכניות להקמת מינהלת רב־דתית - שבה תיטול חלק גם סעודיה - מוביל עכשיו את המאבק להפיכת מתחם שער הרחמים למסגד חמישי בהר וגורר את ירדן למערכה, שמלכתחילה לא התכוונה לנהל.
ירדן נגררת גם למחאת השטח. בשטח נמצאים חמאס, האחים המוסלמים ואנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בירושלים, המזוהים עם טורקיה ועם ארדואן. הללו שולחים בימים האחרונים להר הבית את נשות המוראביטת ופעילי המוראביטון - במקור תנועות בת של הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, שאף הן הוצאו אל מחוץ לחוק - כדי שיחוללו שם מהומות ועימותים. תקוותם הלא מוסתרת היא להדליק שם מדורה גדולה שתסחף את העיר ואת האזור לעוד אינתיפאדה. האירועים ביום שישי בהר - עקירת דלתות מתחם שער הרחמים על ידי מתפרעים והתקנתן מחדש על ידי הווקף הירדני שעות אחדות לאחר מכן - ממחישים היטב את השניוּת שאליה נקלעה ירדן.
כבעבר, אל־אקצא והעלילה השקרית שלפיה הוא נתון בסכנה הם המכשיר האולטימטיבי של הפירומנים שעימות רק משרת אותם. בעזרתם הם מנסים להגביה את הלהבות. סוגיית שער הרחמים הגיעה מבחינתם בדיוק בזמן. הרכיבה על הסוס הזה נועדה להפוך אותם מחדש לשחקנים רלוונטיים במאבק על ההר ועל ירושלים.
במציאות כזאת כולם נגררים אחרי כולם: ירדן, כמי שעניין המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים הוא לכאורה אחת מאושיות הקיום שלה, נגררת אחרי הרש"פ; ואילו הרש"פ מתיישרת על פי קיצוני החמאס והמוראביטתים בירושלים. שום גורם אינו מרשה לעצמו להישאר מאחור ולהצטייר כ"בלתי נאמן" לאל־אקצא ש"בסכנה".
נראה כי רק פעולה תקיפה והפעלת מנופי לחץ משמעותיים יותר מצד ישראל במתחם הר הבית ישברו את מעגל הנגררות הזאת, שאפיין גם בעבר משברים בהר. עונת הבחירות אינה מקלה על ישראל לנקוט צעדים שכאלה, אך ייתכן שאין מנוס מהם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
