קושיה לכל אזרח הגון שמתכוון להצביע לעבודה, לתנועה או ליש עתיד: האם ביסודו של דבר נגרמו תועלת רבה או נזק מהחלטתו של בנימין נתניהו להפקיד את תיק הביטחון בידי אהוד ברק? להערכתי - ולדעת רבים - ברק המתאים ביותר. הזיווג נתניהו-ברק פעל היטב. מה שנעשה בגרימת מצור כלכלי על איראן הוא הישג אדיר, למרות שהיתה ביניהם מחלוקת בעניין חידוש המשא ומתן עם הפלשתינים. מכאן שאלת ההמשך: אבל אילו פעל ברק ב-2009 כפי שמתכננות שלי יחימוביץ' וציפי לבני (לזכותו של יאיר לפיד שהוא מסויג) ונותן יד לחרם מוחלט מראש על ממשלת נתניהו, הוא לא היה מאכלס מאז ועד עתה את לשכת שר הביטחון, וזה היה לרעת כולנו. (הערה: אין לי טענות כלפי ראש השב"כ יובל דיסקין, התוקף ב"ידיעות אחרונות" את נתניהו וברק. אבל מה שהוא פירסם שם גובל בהפרת אמונים חמורה, ברוטאלית. האומנם נתניהו וברק מעדיפים את האגו שלהם על הצעדים שיש לנקוט כלפי איראן? לא, דיסקין הוא שהעמיד את התסכול האישי שלו לפני טובת המדינה. "קשוט עצמך, ואחר כך קשוט אחרים"). ראוי שהמקרה של ברק במשרד הביטחון יהיה לנגד עיניו של כל אדם המצביע לגוש המרכז-שמאל. כל סיעה רשאית להישאר מחוץ לממשלתו הבאה של נתניהו. למשל, לפיד - אם חוק טל בעניין גיוס החרדים לא יתוקן לפחות חלקית; ואם לבני לא תקבל תיק ראוי, שכן ניהלה היטב את המשא ומתן עם אבו עלא, שלא כאהוד אולמרט, ואין סיבה שתצטרף לקואליציה כנועה; והוא הדין ביחימוביץ', אם לא תושג הבנה מספקת בנושאי רווחה חברתית. אך הקמת חזית אחידה המתחייבת מראש לא להצטרף לממשלה בלי לדעת מה יכולות סיעות המרכז-שמאל לקבל בעבור נוכחותן בקואליציה? זה לא אחראי. זה לא מכובד. בסופו של דבר זה גם עלול לגרום לאחת מהן לחטוא באי אמת ולשבור במהלך המשא ומתן על הרכבת הממשלה את הקשר הגורדי שהן מתבקשות להסכים עליו לפני הבחירות. נכון שתפקיד האופוזיציה להפיל את הממשלה ולא לדאוג לה. אבל מי שעומד במגע עם גורמים זרים בארה"ב ובאירופה - בהם יהודיים - מבין כי ממשלה שבה הליכוד מאכלס את האגף השמאלי היא צרה צרורה בזירה הבינלאומית. ממשלה כזאת לא תוכל להגיע אפילו ל"מודוס ויוונדי" עם המערב האוהד. ההסכם שהציעה לבני ליחימוביץ' וללפיד הוא הסדר כובל, קרטל פוליטי. אילו נעשה במשק, היה בבחינת עבירה על החוק.
