פרטיה של "עסקת המאה" שממשל טראמפ צפוי להציג עודם חסויים, אבל היא כבר הפכה לחלק ממערכת הבחירות, ונראה שגם תסעיר את המערכת הפוליטית והציבורית ב־2019. בימין הפוליטי כבר מגיבים בשלילה, הן מתוך תחושת סכנה אמיתית והן כדי להיבדל מהליכוד ולהפגין נאמנות בלתי מתפשרת לחזון ארץ ישראל השלמה. במפלגת הימין החדש הביעו חשש שהתוכנית עלולה להוריד את הגרזן על החזון לסיפוח שומרון ויהודה, ולגנוז את התקווה למנף את שלטון הליכוד לטובת הכרעה מוחלטת על עתיד חבלי הארץ.
דומה שנתניהו, לעומת זאת, מתייחס בחיוב להצעה. ייתכן שהדבר נובע משיקולים טקטיים, אך סביר יותר שמתוקף תפקידו הוא חשוף יותר מהציבור לפרטי התוכנית. לאורך תקופת שלטונו הנהיג נתניהו גישה מדינית ריאליסטית ומעשית ביחס לסוגיה הערבית־פלשתינית. אמנם הוא עמד בפרץ בפני מימוש תפיסת שתי המדינות, ובשנים האחרונות אף שחק את המושג בדעת הקהל הבינלאומית, אבל בו בזמן נמנע ממהלכים הפוכים של החלת הריבונות הישראלית או סיפוח בשומרון וביהודה. תחת זאת העדיף לטפח את המשטר האוטונומי של הרש"פ, תוך הבטחת האחיזה הביטחונית הישראלית ומבלי לפגוע בהתיישבות היהודית.
מדיניות זו התבררה כיעילה: מצד אחד היא השיגה ביטחון ושקט יחסי, ומצד שני ישראל לא נאלצה להתמודד עם השאלות המשמעותיות הנובעות מסיפוח, ויכלה לשמור על צביונה כמדינה דמוקרטית ויהודית. בד בבד, ניתב נתניהו את המשאבים להתמודדות עם האיום האיראני ולהעמקת קשריה של ישראל עם המדינות הערביות הסוניות.
מרסיסי המידע המתפרסמים על עסקת המאה, עולה הרושם שהיא לא תצא נגד ההיגיון העמוק הטמון במדיניות הישראלית של נתניהו בעשור האחרון, ובמידה רבה אף תישען עליה ותמנף אותה. לפי פרסומים שונים, התוכנית מבוססת על מגמת השינוי במעמדה האזורי של ישראל. היא רואה בה מנוף ליצירתו של סדר גיאו־פוליטי המבוסס על מנוע הצמיחה של הכלכלה כמפתח להשגת היעד הנכסף לכל השחקנים השפויים במרחב, דהיינו: יציבות וכיבוי מוקדי בעירה, כמו זה ברצועת עזה, באמצעות שיפור איכות חיי התושבים ורמתם.
עסקת המאה תכלול כנראה גם התייחסות למעמד יהודה ושומרון ולוויתורים שלכאורה ישראל תצטרך לנקוט, לרבות טריטוריאליים. עם זאת, ספק רב אם אש"ף והנהגת הרשות הפלשתינית יוכלו להשלים עם הכיוון הנושב מהתוכנית, המשקפת ככל הנראה את המציאות הגיאו־פוליטית והדמוגרפית שהתפתחה בשטח, שמשמעותה היא נסיגה משמעותית מהמתווה המדיני שהניח הנשיא קלינטון להסדר בעקבות פיצוץ ועידת קמפ דיוויד בין ערפאת לברק בשנת 2000.
סירוב פלשתיני לתוכנית יאפשר לישראל להעמיק ולהרחיב את תהליך הידוק יחסיה עם מדינות המזרח התיכון. יתרה מכך, הוא יקנה לה את היכולת לקדם מול הפלשתינים מתווה של הסדרה, שאינו מבוסס על פתרונות מוחלטים ובלתי הפיכים של סיפוח מלא או חלוקת המרחב. מדובר במתווה שיספק תוקף ולגיטימציה בינלאומית למציאות שכבר מתנהלת בשטח ללא הכרזה רשמית, שבבסיסו מסגרת אוטונומית ערבית־פלשתינית, שתאפשר לישראל להמשיך לנהל את המתח שבין רצונה בשימור השליטה הביטחונית וההתיישבות היהודית לבין השאיפה לשמר את העיקרון המכונן של התנועה הציונית, בדמות מדינה יהודית ודמוקרטית.
ד"ר דורון מצא הוא חוקר ומרצה בנושא הסכסוך במכללת אחוה, ובכיר לשעבר בשב"כ
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו