אין לשמאל גוש חוסם ללא אחמד טיבי

בזמן שבסביבתו של בני גנץ עשו הכל כדי להמשיך ב"משמעת השתיקה" ולמזער את השלכות הראיון שבו דיבר בשבח פינוי יישובים יהודיים (זה שהיה וזה שלדעתו כדאי לבצע בעתיד, גם אם חד־צדדית), בא אחמד טיבי והסגיר בלי בושה את תוכנית העבודה המשותפת לו ולרשימה של גנץ. נוכל לשתף פעולה אחרי הבחירות, קרץ טיבי, למגינת ליבם של כל העמלים על בניית תדמית "אין ימין ואין שמאל" של הרמטכ"ל לשעבר.

כאילו לא די בכך, טיבי אף התווה כיוון מעשי - יצירה של גוש חוסם, שיורכב מהרשימה של גנץ, מפלגות השמאל ומפלגות ערביות, בדיוק כפי שנעשה עם פרסום תוצאות הבחירות ב־1992, אשר הביאו עלינו את הסכמי אוסלו.

אחמד טיבי הוא אחד היריבים העוינים והמתוחכמים של המפעל הציוני, אבל במקרה זה מגיע לו פרס על אמירת האמת. לא שבלעדיו לא הבנו את כללי החשבון של הבחירות האלה: גם בתסריט האופטימי ביותר עבורו, גנץ לא יוכל להרכיב ממשלה ללא תמיכה של מפלגות ערביות. אבל הבוחר הישראלי קשוב יותר למילים מאשר למתמטיקה, והנה טיבי סיפק בקולו את המילים המרשיעות. תקוות כל המרכיבים של מחנה "רק־לא־ביבי" - מגנץ ועד הקומוניסטים והאסלאמיסטים של הרשימה הערבית המשותפת - היא אחת: לבנות גוש שיפיל את מחנה הימין.

לא במקרה תוארה המטרה הזאת בצבעים נוסטלגיים של חזרה לתקדים 1992. "ניסיון מוצלח", הגדיר אותו טיבי; ואכן, מבחינת מי ששימש אז יועץ לערפאת, מדובר בהצלחה גדולה. המפלגות הערביות אפשרו אז להכתיר את רבין לראשות הממשלה, והוא נתן את התמורה. כספים אדירים הוזרמו לסעיפי תקציב עלומים, שהיו קרובים לליבם של הח"כים הערבים האנטי־ציונים.

בל נטעה - היעד לא היה לשלב את המיעוט הערבי במדינה יהודית, ולכן שום בעיה אמיתית של המגזר הערבי (מבעיית האלימות וריבוי הנשק הבלתי חוקי ועד להיעדר תכנון בנייה) לא טופלה. אבל ממטרי הכסף הבלתי מבוקרים שירדו אז על מי שחולמים להכרית את המפעל הציוני, מעוררים עד היום תיאבון גדול אצל ממשיכי דרכם.

לניסיון של 1992 היו, כמובן, השלכות חמורות יותר מההשלכות התקציביות. התלות של רבין בסיעות ערביות סללה את הדרך למסירת חבלי הארץ למחבלים של ערפאת ולהיווצרות הבעיה, שישראל לא מצליחה לפתור גם כעבור 25 שנים. על התקדים הזה טיבי ישמח לחזור גם הפעם. ברור לגמרי שתמורת התמיכה, הוא ושותפיו ידרשו מגנץ ללכת בכיוון האובדני והטרגי שסומן באוסלו. רק הסיעות הערביות יכולות להעניק לגנץ את הניצחון, והן מאותתות כבר כעת מה יהיה המחיר: נסיגות ישראליות ועוד תקציבי עתק למקורבים של טיבי ושל התנועה האסלאמית.

אזרחי ישראל ניצבים הפעם בפני ברירה חדה ונחרצת יותר מאשר במערכות הבחירות האחרונות. "אין ימין ואין שמאל", מבטיח להם גנץ, ולא מצליח להסתיר את החיוכים שבעי הרצון של שותפיו העתידיים לגוש החוסם. ובכן, יש רק שתי חלופות. זה שוב ביבי או טיבי.