ישראל בעיני ארה"ב: נכס אסטרטגי

הערכה מציאותית של יחסי ישראל־ארה"ב לא תתמקד בסכסוך הערבי־ישראלי, בעניין הפלשתיני ובגורם היהודי בארה"ב - שהם זוטרים בהקשר האזורי והעולמי - אלא באינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון ובעולם, וביכולותיה המבצעיות והטכנולוגיות של ישראל.

ב־1948, מחלקת המדינה, הפנטגון וה־CIA התנגדו להכרה בישראל ומנעו ממנה נשק, בטענות שהופרכו: ישראל תהיה בעלת בריתה של בריה"מ; המיעוט הערבי יהפוך לרוב; המדינה תושמד ע"י צבאות ערב; היא תהייה נטל במזרח התיכון. ב"מבצע סיני" ב־1956, עוד כפה אייזנהאואר על ישראל נסיגה מלאה מחצי האי סיני ורצועת עזה; ב־1967 איים ג'ונסון על ישראל לבל תפתח במכת־מנע ראשונה: "ישראל לא תהייה לבד, אלא אם כן תפעל לבד".

אבל דווקא מלחמת המנע ב־1967 הביאה להכרת ארה"ב בערך המוסף של ישראל מול מדינות ערב וברה"מ. הניצחון הישראלי ריסק את צבאות מצרים וסוריה הפרו־סובייטיות שאיימו על טורקיה, מדינות ערב הפרו־אמריקניות ואיראן (אז תחת שלטון השאה הפרו־אמריקני), ובלם את זינוק הנשיא המצרי נאצר להנהגה פאן־ערבית, שנועדה לקדם את ברה"מ ולכתוש את מעמד ארה"ב באזור.

מלחמת ששת הימים הפכה את ישראל בעיני ארה"ב מנטל לנכס אסטרטגי ייחודי, והפירות לא איחרו לבוא. כבר ב־1970 - בזמן שארה"ב שקעה בבוץ הווייטנאמי - פלשה סוריה הפרו־סובייטית לירדן הפרו־אמריקנית, אך נסוגה עקב מסר הרתעתי של ישראל שתיגברה כוחות ברמת הגולן. מבצע אנטבה ב־1976 חשף את יכולותיה המודיעיניות והמבצעיות של ישראל במלחמה בטרור, שהפך לאיום על ארה"ב והמערב. השמדת הכור הגרעיני העיראקי ב־1981 שידרגה את תדמית ההרתעה של ישראל, וחסכה מארה"ב עימות גרעיני מול סדאם חוסיין לאחר פלישתו לכווית ב־1990.

בניגוד לתובנה הפשטנית כאילו שיתוף הפעולה ארה"ב־ישראל היה פועל יוצא של האיום הסובייטי, הביאה התפוררות ברה"מ ב־1991 למעבר מעולם דו־קוטבי (ארה"ב מול ברה"מ) לעולם רב־קוטבי (ארה"ב מול משטרים פורעי־חוק) בלתי־צפוי ואלים, המגביר את חיוניות ישראל כמוצב־קדמי באזור קריטי לאינטרס ארה"ב.

התפרצות הצונאמי הערבי ב־2010, הנמשכת לפי שעה, והאיום הגובר ומתרחב של האייתולות, מחריפים את איום הטרור הסוני והשיעי על העולם החופשי, מאיימים על כל משטר ערבי פרו־אמריקני, ומעצימים את חיוניות ישראל במאמץ לאבטחת משטרים אלו, לבלימת האייתולות והפלתם, ולצמצום זעזועי המזרח התיכון.

המחשבה כאילו על ארה"ב לבחור בין ישראל לבין הערבים - כל עוד אין פתרון לבעיה הפלשתינית - הוכחה כשגויה. המציאות היא ששיתוף הפעולה בין ארה"ב לישראל משתדרג, במקביל להשבחת שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות ערב.