לא ללכת שולל אחרי קוסמים, מלהטטים, חלילנים וחובבנים
רב החובל האיטלקי באוניה שעליה אני נמצא התגאה בפניי שכבר לפני שלוש שנים למדו אנשי צוותו להקריא הוראות בעברית למפליגים. לדבריו, מספר הישראלים על האונייה שבאחריותו מפליא. ניתן לחשוב שישראל היא מדינה ענקית, שאזרחיה חובקי יבשות. הישראלים על האונייה אינם טייקונים או הייטקיסטים, אפילו לא בכירים לשעבר במשק העובדים ובהסתדרות. בשנים עברו, רק כאלה יכלו להרשות לעצמם להפליג באוניות למרחקים. המטיילים הם ישראלים שעובדים לפרנסתם ונוסעים על חשבונם. מצבם הכלכלי טוב, רוחם איתנה וגאוותם על היותם ישראלים מרשימה.
אל מול הגלים אני נזכר בשירו של אלתרמן, שבו הוא מודה לרב חובל איטלקי על שהוביל ספינת מעפילים רעועה כשעליה שורדי שואה בדרכה למולדת, ששעריה היו חסומים. אני עוצם עיניים וחושב היכן היינו אך לפני 70 שנה. מדינה קטנה, מוקפת אויבים, שאזרחיה אוחזים נשק מגן ביד אחת וביד השנייה חורשים תלמים מפוארים - מהמלהיבים בהיסטוריה היהודית והכללית. חבל שדווקא עכשיו, בימים רבי הוד, מתקיימת בנו האמירה "אין בעל הנס מכיר בניסו".
יש בתוכנו מלעיזים חדורי שנאה, שבמקום להגביה עוף ולהביט לשמיים, משפילים מבט ומוציאים לצרכים פוליטיים דיבת הארץ רעה. מגויסים לזרוע מחלוקת וייאוש. העצמת הייאוש אינה תופעה חדשה בהיסטוריה היהודית. המרגלים ששלח משה מהמדבר לתור את הארץ ראו דברים נפלאים, ולמרות זאת, המסר שלהם לציבור היה דיכאוני וגרם לעם לבכות. אלפיים שנה שילמנו מחיר כבד על אותו בכי. רק שניים מתוך המרגלים, כלב בן יפונה ויהושע בן נון, עודדו את רוח העם והניפו דגל שעליו נכתב באותיות של אש וזהב "עלה נעלה". מי שעומד בתחתית ההר ומשוכנע שיוכל לכבוש את הפסגה, אכן יגיע אליה בסוף כל הדרכים. מציאות חיינו הוכיחה שהם צדקו.
ניצחון התבונה הקולקטיבית
ישראל מצויה בעיצומה של מערכת בחירות. מערכה שאני מתקשה לזכור דוגמתה. לתוך המרחב הציבורי מוזרמים ללא הרף מי שופכין של שנאה, ליבוי יצרים ודה־לגיטימציה אישית לראש ממשלה מהמצוינים שהיו לנו. גדולי המסיתים חברו יחדיו, ומעל כל במה ומסך יודעים להאשים את האחרים בקיטוב ובשסע. גורדי השחקים שבהם הם מתגוררים מקשים עליהם לראות מגובה רב את המפעים והמלוכד בחברה הישראלית, המצויה ופועלת בקומת הקרקע. גם תזקיקי קנאביס לא ירגיעו מיעוט קטן שמשוכנע שלקחו מידיו את המדינה.
הבחירות הפנימיות שהתקיימו השבוע בליכוד הוכיחו שהתבונה הקולקטיבית תמיד מרשימה ומנצחת. ביטוי למעלת הדמוקרטיה הפתוחה והחופשית על פני כל שיטה אחרת. המועמדים שנבחרו מצוינים, הוכחה ניצחת שאין שום יתרון למפלגות דיקטטוריות שבהן ראש המפלגה מכתיב בעצמו את הרשימה לכנסת. רק מפלגה שנציגיה נבחרים על ידי העם תוכל באמת ובאמונה לשרת את העם ולא את ראש המפלגה.
יום הבחירות הוא כנראה היום היחיד בדמוקרטיה שבו העם הוא הריבון. זכותו של כל אזרח להצביע כרצונו, למפלגה שמצעה מבטא את תקוותיו ושאיפותיו, ולבחור את הנציגים המוכשרים שיכולים להגשים את החזון. ביום הבוחר כדאי לזכור שני דברים יסודיים. כל מי שמצביע למפלגות שאין להן מצע שם את קולו על קרן האין נאמנות. הוא הדין במי ששם פתק למפלגות שמחליפות בזריזות ובגמישות את המצע והמסרים שלהם. מצע פוליטי של מפלגה אינו משול למצעים בבתי מלון, שאמורים להיות מוחלפים לכבוד כל אורח. במיוחד חשוב לשים לב ולהיזהר מאלה שמעמידים פנים. מסכות פוליטיות לא יכולות להאריך ימים, הן מחניקות. רק פתאים יכלו להעלות על הדעת שבני גנץ ימני. בתוך פחות משבועיים התברר שמדובר באיש שמאל, שלא הפנים לרגע את מחיר ההתנתקות ומציע להמשיך באותה שיטה. קריעת המסכה הימנית מעל פניו הצילה רבים מטעות שהיתה עלולה לגרום למצביעיו מפח נפש אדיר.
בפני המדינה ניצבים אתגרים רבים ומשמעותיים, ורק מי שמאמין בכוחם וביכולתם של האזרחים יוכל גם להגשים אותם. מי שמטיף על מסכנות רק יעמיק את העוני. מי שמוכר סחורה כזבנית, שלפיה הוא יכול להגיע להסדר עם הפלשתינים, רק יסכן את הביטחון. כל המועמדים שמזהירים ממדינה דו־לאומית, הם אלה שיובילו למדינה חד־לאומית שליהודים לא יהיה מקום בה.
בימי בחירות חשוב להביט נכוחה אל פני האמת ולא ללכת שולל אחרי קוסמים, מלהטטים, חלילנים ובעיקר לא אחרי חובבנים. מדינה אינה ניתנת על מגש, ולכן לא כדאי להפקיד אותה בידי מלצרים מתחילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו