המהפכה השקטה בהר הבית, אחד המקומות הנפיצים ביותר במזרח התיכון, התרחשה בשנים האחרונות הרחק מאור הזרקורים. היא התהוותה בהדרגה, בחוכמה ובנחישות, והיתה טובה ליהודים. בתוך שנים ספורות גדל מספר המבקרים היהודים בהר פי שבעה ויותר, ומספרם נסק מכ־5,000 בשנה ליותר מ־35 אלף בשנת 2018. זה מעט מאוד בהשוואה למיליוני המוסלמים ולמאות אלפי התיירים הפוקדים בכל שנה את המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, והשלישי בקדושתו לאסלאם. אבל זו התחלה צנועה וחשובה מאין כמותה של תיקון עוול היסטורי ודתי מתמשך, שהדיר יהודים מההר. ממשלות קודמות, ובעיקר שרי משטרה ומפקדי מחוז קודמים בירושלים, דאגו לתחזק את העוול כמעט יובל שנים.
אדריכל המהפך ביחסה של המשטרה לביקורי יהודים בהר הבית היה מפקד מחוז ירושלים של המשטרה, ניצב יורם הלוי, ומי שהעניק לו חבל מדיני היה השר לביטחון הפנים גלעד ארדן. רבים מקודמיהם ראו בביקורי היהודים באתר הקדוש מטרד וסכנה ודאגו להקשות ולצמצמם ככל האפשר. הם דבקו באדיקות בחלקו האחד של הסטטוס קוו, שאסר על היהודים להתפלל בהר, והתעלמו במופגן מחלקו השני: ההיתר שנתן ליהודים לערוך שם ביקורים.
שר ההיסטוריה זימן יחדיו לכהונה משותפת את יורם הלוי ואת גלעד ארדן, שני בוגרי החינוך הדתי־לאומי בירושלים, שהעזו לקרוא תיגר על הקיבעון המחשבתי שראה בכל סממן יהודי בהר הבית סכנה. קודמיהם הגדירו כ"איום" את התרחבות הפסיקה הרבנית שמתירה ביקורי יהודים בהר; הלוי וארדן ראו בה הזדמנות. כשהלוי אמר לפני יותר משנה ש"מספרי העולים להר הבית מכפילים את עצמם", ואף קרא ליהודים "בואו להר הבית", הוא ביטא תפיסה ציונית וריבונית דווקא במקום שבו הציונות והריבונות מצויות בנסיגה מתמדת מאז מלחמת ששת הימים.
שינוי התפיסה גרם לכך שהר הבית היה סוף־סוף גם קצת "בידינו", באופן ממשי, לא כסיסמה. לנוכחות היהודית המחודשת במקום, שהיה כמעט "נקי" מיהודים לאורך יובל שנים, יש משמעות מרחיקת לכת. מאז 1967 משתמשים המוסלמים בהיעדרות האזרחית היהודית מההר כדי לבסס את טענתם שהוא נחלתם הבלעדית. כיום צומצם הבסיס העובדתי לטענה, ויש לקוות שיצומצם עוד; שממשיכיהם של הלוי וארדן יפנימו את חשיבות השינוי ויאפשרו את המשכו.
הלוי העניק למבקרים היהודים לראשונה את התחושה שאינם "זרים" או "מסוכנים" שם. הוקם מנגנון הידברות ותיאום בין המשטרה לבין ארגוני הר הבית, ו"רוח המפקד" חלחלה לשטח. שוטרי ההר, שקודם לכן הקשו על המבקרים היהודים, החלו להאיר להם פנים והפכו את הביקור מסיוט לחוויה מתקבלת על הדעת. לא כל המגבלות הוסרו, אבל ביקורי היהודים בהר כיום חופשיים מכפי שהיו מאז מלחמת ששת הימים.
ארדן והלוי הובילו גם את התהליך שבמסגרתו הורחקו מהמקום - ואחר כך הוצאו אל מחוץ לחוק - אנשי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית ותנועות הבת שלו: המוראביטון והמוראביטאת. הללו הפריעו במשך שנים לביקורי היהודים בהר וניסו לחסום אותם, תוך התגרויות ופרובוקציות בלתי פוסקות. אלפים הוסעו באופן מאורגן מהמשולש ומהגליל, ואף תוגמלו כספית: אלפי שקלים לאדם בכל חודש. אחדים מהם, כך התברר לימים, אף תכננו פעולות טרור אשר נועדו לפגוע בשגרת הביקורים בהר הבית.
מחליפיהם של הלוי וארדן חייבים להמשיך את המהפך. האיסור על יהודים להתפלל בהר הבית הוא "חלב" שמשה דיין שפך לאחר מלחמת ששת הימים; זהו עוול הזועק לשמיים, אך ספק אם אפשר לתקנו היום. "כבשת הרש" שנותרה לעם היהודי בהר – ביקורים חופשיים במקום הקדוש ביותר בעבורו - היא המינימום המתבקש. הלוי וארדן הבינו את גודל השעה, ויש לתבוע שהשינוי ההיסטורי יימשך גם בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
