המערכה שמנהלת ישראל בסוריה עלתה השבוע מדרגה. התגובה הרוסית לאירועים האחרונים, בתביעתה הפומבית מישראל לחדול מהתקפותיה בסוריה, מציבה את המשך המערכה הישראלית בצומת דרכים. לפי שעה הצומת נראה להנהגה הישראלית כמאפשר לחלוף על פניו ולהמשיך הלאה באותה הדרך. בסדרת הצהרות, ראש הממשלה נתניהו אכן הכריז כי ישראל בהנהגתו נחושה להמשיך במערכה.
שלוש מטרות מציגה ישראל ללחימתה בסוריה: מניעת התפתחות חזית טרור בגבול רמת הגולן, מניעת התבססות צבאית של איראן בסוריה, ומניעת הצטיידות חיזבאללה וכוחות איראניים בנשק התקפי ארוך־טווח. בכל זאת, מתוך חשש להסלמה בלתי נשלטת כתוצאה מהמשך הפעולה הישראלית, ומתוך ספק ביכולת להשיג את מטרות המערכה, מתגברת הקריאה לבחינה ביקורתית של המשך המערכה. במאמר שפרסם תא"ל מיל' איתי ברון, ראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר, הוא קרא לבחינה מחדש של האסטרטגיה הישראלית בסוריה. בנימוקיו הצביע על השתנות הנסיבות כמגמה המביאה ל"הצטברות עומס יתר של סיכונים". גם בממד המבצעי, מבחינת השימוש במערכות נשק מתקדמות, והבאה בחשבון את אמצעי ההתגוננות הסוריים בהכוונה רוסית, העליונות הישראלית הופכת למאותגרת.
בירור ראשון ראוי שייערך למושג מב"מ - מערכה שבין המלחמות. במסמך אסטרטגיית צה"ל שפורסם לציבור מאת הרמטכ"ל היוצא, רא"ל איזנקוט, הוגדרה תכלית המב"מ: "להחליש גורמים שליליים, להשיג הרתעה, על מנת להרחיק את המלחמה הבאה. בצדק שואלים אם המשך המערכה בצורתה הנוכחית יצליח להרחיק את המלחמה, או שמא מתוך הסלמה בלתי נשלטת יביא דווקא להתפרצותה.
העליונות הישראלית מאותגרת. תרגיל בדרום, השבוע // צילום: יהודה בן יתח
המערכה בזירה הסורית בשלוש השנים שקדמו למלחמת ששת הימים, יכולה לשמש דוגמה היסטורית להבהרת הדילמה. החל משנת 1964, ניהל צה"ל מערכה שבין המלחמות כשהוא מתמקד בשלושה מאמצים: סיכול תוכנית ההטיה של מקורות הירדן, מימוש ריבונות בשטחים המפורזים בגבול סוריה, ומאבק נגד הטרור שהלך והתעצם עם הקמת הפת"ח בהתבססות מחנותיו בסוריה. אלופי המטכ"ל, בהנהגת רא"ל רבין, ביקשו אז למצות את פוטנציאל תקריות הגבול עד כדי ציפייה מודעת לחולל, בדינמיקה של הסלמה, התנגשות צבאית רחבה עם סוריה - עד כדי מלחמה. הרמטכ"ל רבין האמין כי הכרעת סוריה במלחמה תפתור גם את בעיית טרור הפת"ח.
ב־7 באפריל 1967, התפתחה תקרית גבול מתוך עבודה חקלאית יזומה באזור המפורז ממזרח לכנרת. בתוך התלקחות האש, נפלו פגזים על בתי קיבוץ תל קציר. ראש הממשלה ושר הביטחון אשכול, אישר הפעלת מטוסי חיל האוויר לשיתוק מקורות הירי. חיל האוויר הפעיל באותו יום 171 גיחות, לתקיפה ולפטרול, והופלו שישה מטוסי מיג סוריים.
תקרית זו היתה ללא ספק נקודת תפנית בהידרדרות שהתחוללה בהאצת בריה"מ ומצרים לקראת מלחמת ששת הימים. מנקודת מבט זו, אם התכלית למערכה שבין המלחמות היתה ממוקדת בשאיפה להרחקת סכנת המלחמה - יום הקרב ב־7 אפריל, על מלוא הישגיו הטקטיים, היה כישלון מערכתי. אלא שמבחינה אסטרטגית, המערכה שבין המלחמות יכולה לכוון גם לתכלית אחרת, כמו הבשלת התנאים המתאימים לפריצת מלחמה.
היגיון זה ישים גם לגבי תכלית המערכה שמנהלת ישראל בסוריה. אכן, נדרש מיקוד בהגדרת התכלית: בממד המוצהר, נכון להמשיך לדרוש השגת שלוש המטרות. בממד הסמוי, חייבת להתבהר ההבנה כי גם אם המשך הפעולה הישראלית עלול להביא למלחמה, יש להתכונן אליה כמוצא מסבך בלתי פתור בזירה הצפונית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
