"מצוות עשה" לצורכי האומה

מקס ובר, מאבות הסוציולוגיה של הדת, טען שכל מערכת התנהגותית מתחילה בסביבה דתית ועוברת בהדרגה תהליך של חילון. מכאן נובע, בהיסטוריה הרעיונית של הדתות, הניגוד הבא: בעוד היהדות המדרשית טיפחה, בעיקר במערב, את החשיבה הפלורליסטית של "אלו ואלו" (דברי אלוקים חיים), המהווה תשתית תיאורטית לחיים דמוקרטיים - הרי הנצרות הפרוטסטנטית פיתחה את חיי המעשה. אפשר להמחיש רעיון זה באופן הבא: אם היהדות מכינה אנשים למבחן נהיגה תיאורטי, הפרוטסטנטיות מלמדת אותם לעבור בהצלחה את ה"טסט" המעשי על הכביש.

כך, לאחר שהיהדות העמידה את לימוד התורה הפסיבי לפני ערך העבודה, אפילו קביעות רמב"מיות - למשל, זו הגורסת כי "כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה... מחלל את השם" (הלכות תלמוד תורה ז) - "נוטרלו" על ידי אמירות מנוגדות, הפוסקות לדוגמה: "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי" (בבלי, ברכות לה, ב).

בתחילת המאה ה־16 קיבע אחד ממנהיגי הרפורמה בנצרות, ג'ון קלוין, את ערך העבודה כאחד מעיקרי הזרם הפרוטסטנטי. המקצוענות וההצלחה החומרית קודשו, ונתפסו על ידיו ועל ידי ממשיכיו כהוכחה לבחירה האלוהית. זהו הבסיס התיאולוגי לאתיקת העבודה הפרוטסטנטית הנודעת.

ריקודגלים בירושלים // צילום: אורן בן חקון

כיום אין מי שיחלוק על כך שהודות לעוצמת אחיזתה של אתיקת העבודה הפרוטסטנטית, נהנה המערב מעליונות טכנולוגית במלחמתו ב"מזרח". מסיבה זו קשה שלא לייחס את הצלחת היהודים בתחומי ההיי־טק לאותו אידיאל ה"תלמיד חכם", בניגוד ל"ממציא החכם".

ואכן, ידוע כי יהודי האמנסיפציה רצו לאוניברסיטאות הגרמניות כדי ללמוד בהן את חוכמת הרפואה והמדע הטכנולוגי. כתלמידים חכמים, תרמו היהודים רבות לביעור הבערות ולגילוי מקורות מזור למיגור חוליי העולם המודרני והפוסט־מודרני.

אך כדי לזכות בעצמאות הישרדותית בעולם שלא פעם בגד בהם, חייבים היהודים גם לפתח "תחבולות" תוצרת בית בשם הדת - ולא במקומה.

לעת עתה אנו מודעים לעובדת היותנו תלויים בחוכמת הגויים (איכה רבתי ב, ג): הם אלה שהמציאו את האווירונים, את החשמל ואת אמצעי התקשורת, שאותם אנו, התלמידים, השכלנו לשכלל ולהפיץ.

•••

ברוח דברי הקדמה אלה, אני מציע להפוך פסוקים וכתבים ל"מצוות עשה" מחייבות, לפי צורכי האומה בישראל, בתחומי הכלכלה, הביטחון, המשטר, וכדומה. אני קורא מכאן לרבני ההלכה להפיק מנכסי צאן הברזל הרוחניים שלנו, מהטקסטים הקנוניים של עמנו - דהיינו: התנ"ך והתלמוד - מצוות עשה. בכוחן של מצוות אלה לתרום לניצחוננו במלחמת ההישרדות של מדינתנו, היושבת על הר הגעש המאיים בפריצה יומיומית של לבת הדאעש. ודוק - אם "האללה אכבריזם" הדאעשי פועל בשם הדת - יש להטביעו באותה מטבע.

אפשר להוציא, למשל, פסק הלכה הקובע שאת הפסוק "כי תצא למלחמה על אויביך" יש לפרש לא רק כמלחמה ביצר הרע, אלא כמצוות עשה של לימודי סייבר וטכנולוגיית מלחמה; הלוא אין בפסק מעין זה ולו קורטוב של כפירה. ולפי אותו קו מחשבה, יש לחלץ מפסוקים כמו "ונשמרתם לנפשותיכם" או "ואהבת לרעך כמוך" פסק הלכה המחייב לימודי רפואה.

אין שום מגרעת בקבלת המדרש "אם יאמר לך אדם יש חוכמה בגויים תאמין, יש תורה בגויים - אל תאמין" (איכה רבתי ב, יג). אני סבור, בהתאם, שרק בכוח הכללת "מצוות עשה" נוכל לחתור לעצמאות קיומית שאינה תלויה בחוכמת הגויים.

מרדכי רוטנברג הוא חתן פרס ישראל, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית ונשיא מכון רוטנברג לפסיכולוגיה יהודית