היום יוגש באיחור כתב האישום הצולע אך המורחב נגד אביגדור ליברמן, במועד הפחות נוח לו ולסיעתו. במצב המביך שנוצר היה הליכוד מעדיף כי ליברמן יפרוש לא רק מן הממשלה - כפי שמיהר לעשות - אלא גם מהרשימה לכנסת. במצב שנוצר יש לליכוד ביתנו אי נוחות בכל הכרזות והתצלומים המנציחים את ליברמן בצמרת. אילו פרש היה צעדו נוח למפלגת השלטון הגדולה. בסופו של דבר גם בלי להיות ח"כ - במקרה שיזוכה או יורשע בלי קלון - אין מניעה למנותו לשר. זה לא יקרה. אפשרות אחרת היא להצניעו בהסכמתו ככל האפשר. ליברמן מזיק למסע הבחירות של הליכוד ביתנו הן בריבוי מופעיו, הן בסגנונו. נותרו כשלושה שבועות ליום הבחירות, וליברמן יוכל לחזור על משפטו האלמותי של חיים ויצמן כי "מעולם לא הצטערתי על דברים שלא אמרתי". גם הליכוד ביתנו לא יצטער אם ליברמן יתכנס מעט בקונכייתו. אך במצב הנוכחי - אולי בלחץ הפסיכולוגי שבו הוא נתון בשבועות האחרונים - ליברמן הנגלה לעיני הציבור אינו הליברמן שהקהל מכיר כבר שנים רבות. משהו בחדות חושיו הפוליטיים קהה. כיצד אירע שהתפטר ממשרד החוץ עוד בטרם הוגש כתב האישום נגדו? הרי יכול היה לכהן עד הבוקר במשרה הרמה, שבכוונתו לחזור אליה. כיצד אירע שהסתבך עם סגנו דני אילון כאילו אינו אמון על ביטחון שדה פוליטי? כאילו לא ידע טוב מן האחרים להלך לאורך נתיב הפילים הפוליטי ולהטות אוזן לקרקע לשמוע את רחש הפסיעות? הרי זה ליברמן, שידע כי לא ייצא נקי מפרשת השגריר זאב בן אריה; וזה ליברמן שידע כי ביקש מסגנו דני אילון לקדם את המועמדות האסורה - בהנחה, לכאורה, כי טיעון זה הוא אמת; ואיך במצב זה נהג ביוהרה חסרת זהירות והדיח מהרשימה לכנסת הבאה דווקא את האיש שידע את סודו הפלילי, לכאורה, בלי הסבר מתאים ופיצוי פוליטי- אין זאת אומרת שליברמן אבוד. הוא לא היה לבד עם בן אריה במסע שבו הראה לו השגריר מה חומר החקירה הפלילית המתבקשת לגביו. גם עדותו של אילון אינה פשוטה. היא כבושה. מנוגדת לתוכן ראיונותיו. ליברמן יכול עוד לשוב בגדול ולחזור אל עצמו, אבל בשבועות האחרונים זה לא הליברמן שהיה.
