"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"מפלגת הפליטים": פרובוקציה מציאותית

,עודכן

בתחילת ינואר 2019 התחלפו החברות במועצת זכויות האדם של האו"ם. בין 18 המדינות החדשות שהצטרפו לגוף היוקרתי נמנית מדינה אחת המוכרת לנו היטב, אריתריאה, שנבחרה למוסד הנחשק בתמיכתן הגורפת של כלל החברות בעצרת הכללית של האו"ם. יש לכך הסבר אחד הגיוני: הקהילייה הבינלאומית מכירה בפועלה המוצלח והיעיל של אריתריאה לטיפוח והגנה על זכויות האדם בתחומה. לא רק שאין כל טענות כלפיה במישור זה, אלא שהיא אף ראויה לשמש דוגמה למדינות אחרות, לייעץ להן ולפקח על מצב זכויות האדם בשטחן.

כעת, משניתנה הגושפנקה הסופית למצבן המעולה של זכויות האדם באריתריאה, שממנה הגיעה לישראל הקבוצה הגדולה ביותר של מסתננים, אין כל סיבה שלא לסייע להם לשוב לארצם. ארגוני שמאל, המציגים עצמם כמגיני זכויות האדם, אוהבים להסתמך על החלטות האו"ם ודוחקים בישראל לאמץ את אמות המידה הנהוגות במוסדותיו. הגיע הזמן שארגונים אלה יעמדו במילתם וינהגו ברוח עצותיהם: האו"ם החליט שאריתריאה היא מופת לשמירה על זכויות האדם, ולכן מצבם של רבבות המסתננים האריתריאים רק ישתפר, אם יתאפשר להם לעזוב את ישראל (שכידוע, סופגת תדיר ביקורת על "פגיעה בזכויות האדם"), ולחזור סוף־סוף למולדתם הטובה והבטוחה.

אין כל סיבה שהמסתננים לא ישובו לארצם //צילום: גדעון מרקוביץ'

על רקע זה, פרסום נתוני הפשיעה בקרב המסתננים אישש את שידענו מזמן: שיעור עבירות האלימות בריכוזי המסתננים גבוה במיוחד. המסתננים ממשיכים להטיל אימה על התושבים הוותיקים ומשנים את האופי של שכונות שלמות, שמזכירות יותר ויותר את הפרוורים האלימים של בירות אירופה. אך לא רק בגלל הפשיעה קיים הכרח להרחיקם מישראל, ובוודאי שלא מפאת צבע עורם, כפי שרומזים ארגוני השמאל, הטופלים על ישראל האשמת־שווא בגזענות. גם אם המסתננים היו נורבגים בהירי שיער ושומרי חוק, ותחביבם העיקרי היה נגינה בפסנתר ולא קטטות שיכורים הפורצות מדי לילה בדרום תל אביב, היינו צריכים להיפרד מהם לשלום - משום שהם אינם פליטים.

אזרחי אריתריאה וסודאן שחצו את הגבול לישראל באופן בלתי חוקי, עזבו את ארצותיהם לא בשל רדיפות דתיות, אתניות או פוליטיות. מרביתם משתייכים לקבוצות הרוב במדינותיהם, ואם קיים במדינות האלה דיכוי היוצר פליטוּת, הרי שהם משתייכים דווקא לצד המדכא. רובם ככולם מחפשים אפשרות לפרנס עצמם ואת משפחותיהם בבית, ולא מקלט מרדיפה על רקע דעות. הם נושאים את שם הפליטוּת לשווא, ובינתיים מסכנים את הרוב היהודי בערי ישראל.

הקמת "מפלגת הפליטים" שתייצג את המסתננים בכנסת, התבררה הפעם כידיעת כזב פרובוקטיבית. אולם אם הממשלה הבאה תיכשל במשימה להרחיק אותם מישראל, עשוי חלום הבלהות הזה להפוך למציאות. בעשור האחרון השכילו הממשלות לזהות את הבעיה ולבלום את כניסתם של מסתננים חדשים דרך הגבול היבשתי. אבל רוב המסתננים, בתוכם גם מי שהגיעו בדרך האוויר ממדינות כמו גאורגיה ואוקראינה, עדיין כאן. משימת הרחקתם מישראל מונחת לפתחה של הכנסת הבאה, וראוי שהמפלגות השונות יתגייסו להשגת המטרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר