השמאל הישראלי, כולל זה המתחזה למרכז, מצוי בקריסת מערכות מתמשכת. קריסה שראשיתה במפולת הסכמי אוסלו והמשכה בהתנתקות. במשך שנים רבות ניסו דוברי השמאל ונציגיהם באליטות התרבות, המשפט, האקדמיה והתקשורת, לשכנע את הציבור שיש בצד השני שותפים לעשיית שלום. תקוות כזב זו הובילה להסכם עם רשות פלשתינית שבראשה עמד רב־מחבלים, וכעת מכחיש שואה סדרתי. אלפי ישראלים שנהרגו בפיגועי טרור שכנעו שיש לקפל את החד־נס של השמאל.
כל בר דעת מבין היום, שאנו בעיצומו של מאבק מול רשות תומכת טרור ושותפיה בתוך מדינת ישראל. מאבק איתנים על קווי 47' ולא קווי 67', כפי שניסו למכור לאורך שנים. חידלון השמאל יסודו בהיעדר חזון. שהרי באין חזון ייפרע עם. "שלום האמיצים" נבלע לתוך חור שחור. קשה מאוד למצוא ישראלים שמוכנים לחזור לימי "סוציאליזם עכשיו", איש אינו מתגעגע לכלכלה הבולשביקית שחנקה כל יוזמה פרטית והנציחה את ישראל השנייה. הסיסמה היחידה שעליה נשען השמאל היא "רק לא ביבי". אין אידיאולוגיה, אין דרך, אין כיוון.
היעדר מנהיגות רצינית מכביד מאוד על יכולת השמאל להצליח בבחירות. אבי גבאי וציפי לבני, ביחד ולחוד, לא מסוגלים לשכנע את הישראלים ביכולתם להתמודד עם אתגרי התקופה. את התוצאות אפשר לראות בכל הסקרים. מצב השמאל כל כך קשה ובעייתי, עד שתומכיהם מוכנים להצביע לאדם שאיש אינו יודע מה דעותיו - ימין, שמאל או סתם חול וחול.
על רקע זה אהוד ברק, ראש ממשלה קצר מועד, יורד ממגדל המגורים שלו ומתנדב לקחת חלק בהובלת מחנה השמאל, בתקווה שיבקשו ממנו להצטרף להנהגת המחנה. למיטב זיכרוני, מעולם בתולדות המדינה לא היה פוליטיקאי לשעבר, שזכה לכמות כזו של סיקור בתקשורת כמעט על בסיס יומי. איש מהמראיינים לא שואל אותו שאלות קשות על המחיר שישראל שילמה על היציאה החפוזה מלבנון, על קבלת כספי גמ"ח עבור מחקרים עלומים מקרנות פילנתרופיות ועוד.
הנשק המוכר: "הכל רע"
בנסיבות אלה, השמאל ונציגיו המוכרים בתקשורת, כולל הפייק־פרשנים, מוציאים מנדנו את הנשק החלוד והמוכר. משבע בבוקר ועד חצות, בתאגיד השידור הציבורי וברוב ערוצי הטלוויזיה, יש מי שמנסים לשכנע שהכל רע, אין עתיד, הדמוקרטיה בסכנה, המתנחלים הורסים את שלטון החוק, המערכת המשפטית מאוימת, בית המשפט העליון על סף סגירה, ישראל מקוטבת ושסועה והכל מושחת. בקיצור: כמו לפני מלחמת ששת הימים, "האחרון יכבה את האור". ברוח הבולשביזם הרוסי של פעם, כמה שיותר גרוע - יותר טוב.
האמת הפוכה לחלוטין. הימין, בהנהגת בנימין נתניהו, הוביל את מדינת ישראל להישגים שלא היו כמותם מאז הקמת המדינה. בסביבה פראית, בתוך כאוס אדיר, באוקיינוס של שנאה תהומית, מדינת ישראל מהווה אי מפואר של קדמה, יציבות ונאורות. ישראל כיום היא הרבה מעבר למעצמה אזורית. היא מעצמה עולמית בתחומי המדיניות, הביטחון, הכלכלה, המדע, הטכנולוגיה, החינוך, הרפואה, ובתחומים רבים אחרים.
בעולם משתאים לנוכח הישגיה של ישראל, כולל מדינות שאוכלוסיית ישראל נכנסת אצלן לתוך שכונה אחת קטנה. גורמים ממלכתיים שבדקו את הלכי הרוח, גילו שרוב גדול מבין הישראלים מרגישים שטוב להם מאוד במדינה, מרוצים מהחיים בה ולא יעזבו אותה גם אם השמאל, באמצעות גיוס אפודים צהובים, ישכנע שבברלין גבינת קוטג' וגבינה צהובה יותר זולות. רק לאחרונה התברר כי ל־41%(!) מתוך השייכים לעשירון התחתון, יש מכונית פרטית בבעלותם.
לפי מספר הישראלים שעברו הקיץ בנתב"ג, אזי רבים מאלה השייכים לעשירון זה ביקרו בחו"ל. נכון שבישראל יש עניים שזקוקים לעזרה, ישנה חובה אזרחית ומוסרית לסייע להם, אבל הניסיון להציג את ישראל כמדינת מסכנים ורעבים הוא כזב לשמו, פוליטיקה צינית ומכוערת שמוציאה דיבת הארץ רעה.
החברה לא מקוטבת
הדמוקרטיה הישראלית פורחת. חופש הביטוי בלתי מוגבל. ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם שבה הרוב זקוק להגנה מפני מיעוט שמנסה להשליט את דעותיו באמצעות מערכות אכיפת החוק. בית המשפט העליון על מכונו, וממשלת ישראל מצייתת להחלטות בג"ץ - גם להחלטות תמוהות, כמו לדוגמה בסוגיית הטיפול במסתננים. החופש האקדמי מרשים ביותר. מעטות המדינות בעולם שבהן מרצים במוסדות להשכלה גבוהה מגבים חרם נגד מדינתם, לרבות נגד המוסדות שבהם הם מלמדים. תקשורת שעיקר המימון שלה מכספי משלם המסים, מנהלת מערכה נגד עמדות רוב הציבור שמפרנס אותה.
החברה הישראלית לא מקוטבת ולא משוסעת, מעבר לשוליים זניחים. נכון שכיהודים הווכחנות היא בדמנו, אבל מכאן להציג תמונה שקרית, כאילו אנחנו על סף מלחמת אזרחים, זה דמגוגיה בגרוש. הישראלים מחוברים למולדת כמו גם למורשת הרוחנית הדתית. רוב עצום מבין ומעריך את התרומה של ההתיישבות ביהודה ושומרון לביטחון המדינה, מעבר למימוש חזון השיבה אל מחוזות ההיסטוריה היהודית.
שחיתות? מוגזם
הטענה כאילו השחיתות השתלטה על חיינו מוגזמת ולא נכונה. אין ספק שהשמאל ישתמש בחקירות נתניהו במערכת הבחירות שלו, שהרי לא נותר להם נושאים אחרים לשווק. בידוע הוא שבכל מה שנוגע לנתניהו אין הגינות בסיסית, אין חזקת חפות ואין בכלל צורך בפסיקת בתי משפט. גם המגמה להעלות את נושא השחיתות לראש סדר היום לא תעזור. הציבור מבין שמדובר בניסיון לבצע חילופי שלטון מבלי צורך בפתק הבוחרים. עתה, משיש בחירות, הציבור ייתן תשובה ניצחת למניפולציה.
למען עם ישראל בארץ ישראל חשוב שהימין יביט קדימה ויצא למערכה על ביטחון המדינה, שלמות הארץ והמשך השגשוג. הניצחון מצוי בהישג יד, אחדות הימין היא המפתח לניצחון גם למען הדורות הבאים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
