להשלים את הסדרת היישובים ביו"ש

בנובמבר 2012, אחרי שנות הקפאה ארוכות, החליטה הממשלה לאשר את תכנית הבנייה שנועדה לחבר את מעלה אדומים לירושלים. זה קרה לאחר שהאו"ם החליט "להכיר בפלשתין כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה באו"ם". מוסדות התכנון ביו"ש החלו במימוש ההחלטה, אבל ברגע האחרון קיבלה לשכת רה"מ רגליים קרות, והתוכנית חזרה למקפיא. גם בספטמבר 2017 הכריז נתניהו, שצריך לבנות בגבעת המטוס, 300 מטר מעבר לקו הירוק, אבל התוכנית - מפתח למניעת חלוקת ירושלים מדרום - מוקפאת עד היום בלחץ ארה"ב ואירופה. שתי ועדות, בראשות השופט אדמונד לוי ז"ל ובראשות השופטת חיה זנדברג, שרטטו קווים מנחים והעמידו כלים משפטיים, שמטרתם הסרת איום הפינוי ו/או ההריסה מכ־7000 מבנים מעוכבי הסדרה במאחזים חדשים וביישובים ותיקים ביו"ש. כמעט הכל נותר על הנייר. גם התקציב והתקנים שהובטחו לצוות היישום הממשלתי, בראשות פנחס ולרשטיין, התעכבו.

עכשיו, אחרי הפיגועים ביו"ש, שוב עושה הממשלה שריר ומבטיחה להכשיר עשרות מאחזים ושכונות בלתי מוסדרות. ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה את חוק "מרקם החיים בהתיישבות", הקובע שהממשלה תחויב להשלים בתוך שנתיים הכשרת עשרות נקודות ישוב, ועד אז לספק להם שירותים ולא להרוס בתים. אלא שהביצועים "המפוארים" של הממשלה במימוש החלטותיה שלה בהתיישבות, מעוררים את השאלה, האם הפעם יהיה אחרת? האם ההצהרות לא נועדו שוב רק לאזני הציבור או לצרכים קואליציוניים בלבד?

כרם רעים שבבנימין, מחכה להסדרה // צילום ארכיון: יוסי זליגר

הישוב הוותיק עפרה, שעלה על הקרקע לפני כ־45 שנה, הוא נייר הלקמוס שעליו תיבחנה כוונות הממשלה. 750 משפחות חיות שם, אך כשני שליש משטח היישוב ורוב שכונות המגורים, בנויים מחוץ לאדמות המדינה בשטח המחנה הירדני הישן. התב"ע הישראלית לשטח "המחנה" אושרה רק ב־2014. כל היתר, כ־500 בתים, חסר מעמד סטטוטורי; יושביו אינם יכולים למכור את בתיהם, או להורישם לילדיהם. במקרה הרע הם מאוימים בהריסה; במקרה הטוב הם קופאים על שמריהם שנים ארוכות ואינם זכאים לתקציבי פיתוח, למרות שהוקמו באישור הרשויות.

המצב הזה אופייני לעשרות מקומות יישוב ברחבי שומרון ויהודה, שלא ניתן לפתחם בשל מעמדם הלא מוסדר. יש לכך פתרונות משפטיים, אך לא מיישמים אותם. דוגמה כואבת קיבלנו, כשמשרד הביטחון מנע העברת תקציב לטובת בנייה שתתאים לצרכיו של יהודה ישראלי, תושב עפרה, פצוע ראש קשה ממבצע צוק איתן. אזרחים טובים גייסו את הכסף, אך זה אינו פתרון, לא עבור עפרה, לא עבור גבעת אסף שהוקמה לאחר רצח אסף הרשקוביץ ואביו אריה, ולא עבור עשרות יישובים בבקעת הירדן, בדרום הר חברון וביו"ש. 

בעפרה למשל, אישרה לאחרונה חוות דעת מטעם היוהמ"ש של משרד הביטחון להפקיע את הקרקע "לצרכי ציבור", ולאחר מכן לאשר תב"ע. הלוואי. בינתיים, המינימום הנדרש הוא אישור מזורז בכנסת של החוק להסדרת היישובים הללו בתוך שנתיים. את עמדת היוהמ"ש לממשלה, המתנגד לפתרון דחוק זה, יש לדחות בכל הכבוד, או לחלופין להשתמש מיידית בכלים המשפטיים שהיוהמ"ש כן אישר, שאפילו הם כמעט שאינם מיושמים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו