אחרי מאבק ממושך של מפעל מלט הר טוב, שניסה לפתור את בעיותיו העסקיות באמצעות קידום קמפיין להטלת מס היצף על מתחריו מטורקיה ומיוון, החליט השבוע שר הכלכלה והתעשייה, אלי כהן, על הטלת מס סמלי בשיעור של 0.25% למשך 30 חודשים. המשמעות היא שניתן להמשיך לייבא מלט לארץ במחירים נמוכים יותר ב־15%-10% מהמחיר שמציעה מלט הר טוב. קולה של נשר, החברה הגדולה יותר למלט, כמעט לא נשמע במהלך הפרשה הזו, ככל הנראה מכיוון שנשר עצמה מייבאת חלק מתוצרתה ומצליחה להסתדר היטב גם בתנאי השוק הנוכחיים. יצוין שמלט הר טוב נמצאים בקשיים עסקיים שלדברי חלק מהאנשים שבדקו את הנתונים, גם אם היה מוטל היטל היצף, המשך פעילותה היה מוטל בספק.
הרעיון של היטל היצף הוא למנוע מעין תרגיל עסקי שלפיו חברה זרה מנסה להשתלט על השוק המקומי באמצעות מחיר נמוך מהמחיר הרגיל שלה. הטענה היא שחברות עושות זאת לעיתים כדי להשיג מונופול בשוק ובהמשך להכתיב לו מחירים גבוהים יותר. בכל שוק מקומי האסטרטגיה הזו מוכרת ומקובלת מאוד. כשחנות חדשה נפתחת היא מציעה מבצעי פתיחה כדי למשוך לקוחות. בעלי החנות מניחים שיש להם ערכים מוספים למכור, מלבד המחיר, ולכן אחרי שהלקוחות יתנסו הם יהיו מוכנים לחזור ולקנות גם כשהמבצעים יסתיימו. הצרכן נהנה מפתיחה של עסקים חדשים שפותחים בפניו אפשרויות בחירה נוספות.
כמובן שאילו "איגוד יצרני הפלאפל", שיש לקוות שאין כזה, היה יכול, הוא היה מקדם קמפיין נגד כניסה של מתחרים חדשים במחיר נמוך יותר משלהם, כי ברור שהם יחשבו שמתחרים כאלה לא טובים להם לעסקים. במרבית המקרים שבהם תעשייה מקומית דורשת הגנה בדמות "מחיר היצף", היא פשוט מנסה להרחיק ממנה תחרות. הרגולטור המקומי, לא רק בארץ, אוהב מאוד את הכלי הזה, מכיוון שפוטנציאלית הוא מכניס כסף למדינה מאלה שייבאו סחורות למרות ההיטל, והוא כמובן זוכה לאהדה מהתעשייה שהציל. האזרחים בדרך כלל לא מודעים להזדמנויות שהפסידו, ולכן אנחנו לא רואים הפגנות ראויות נגד היטלים מעין אלה שמכבידים על השוק וגורמים ליוקר המחיה.
מי נתן את ההוראה?
בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכלכלה בכנסת בעניין "יוקר המחיה", עיקר המיקוד היה במחירי החשמל. מובן ש"מחאת האפודים הצהובים", שאנשיה, בראשות דוד מזרחי (30) השתתפו בדיון, חיפשה אילן מספיק גבוה להיתלות בו. העלייה הצפויה במחיר החשמל יכלה לכאורה לספק את הסחורה. בדיון הוצגו נתונים השוואתיים על מחירי החשמל, המים והמזון בישראל מול מדינות האיחוד האירופי. הנתונים עובדו על ידי מרכז המידע של הכנסת ומהם עלה שבעשור האחרון מחירי החשמל בארץ עלו ב־11.4% נומינלית, בשעה שבאירופה הם עלו נומינלית ב־44.8% - עלייה ריאלית של כ־6.5% בישראל ו־20.8% באירופה. אבל התמונה הכללית היא שיוקר המחיה בארץ הוכבד בעשור האחרון, למרות השיפור ברמות השכר - 10% בשכר הממוצע במשק ו־20% עלייה בשכר המינימום. במונחי כוח קנייה ישראל יקרה יותר במזון ובמשקאות ב־25% ממדינות ה־OECD. גם אם מנטרלים את מחירי האלכוהול החריגים בישראל ב־90%-70% יותר מאירופה, אנחנו עדיין נמצאים ברמת מחירים הגבוהה ב־20% ויותר מהממוצע.
בישיבה אמר מנכ"ל חברת החשמל, עופר בלוך, שהחברה משלמת שליש יותר ממחיר השוק על הגז, וכי לפי ההסכם הנוכחי החברה אמורה להמשיך לשלם מחיר זה עד לשנת 2021, ולכן היא כבר כעת מנהלת עם מאגר תמר מו"מ על פתיחת ההסכם.
אגב, מנתונים אחרים שהגיעו אלינו עולה שהמחיר שחברת החשמל משלמת כיום על הגז ממאגר תמר גבוה יותר ב־22% ממחיר השוק, אך בכל מקרה מדובר על מאות מיליוני דולרים. בלוך לא השיב בוועדה לסיבה שהחברה משלמת יותר, אך בירור קצר העלה שההסכם הזה נחתם בהסכמה ואפילו לשביעות רצונם של כל הרגולטורים המעורבים - חברת החשמל, משרד האוצר, משרד האנרגיה, רשות החשמל, רשות הגז ורשות ההגבלים העסקיים.
כולם חתמו על ההסכם שלפיו מחירי הגז שנקבעו לפי מחיר השוק ב־2012 יהיו צמודים למדד המחירים בארה"ב. לטענת מאגר תמר, שקשה שלא להאמין לה, הם עצמם דרשו הצמדה למחירי הגז בעולם ולא למדד כלשהו. אלא שבאותה שנה מחירי האנרגיה היו במגמת עלייה, ולכן הרגולטורים כאן היו מרוצים מאוד שהצליחו לכופף את ספקית הגז הטבעית.
תחילה אכן חברת החשמל נהנתה מעליות המחירים שהיא לא נאלצה לספוג, אך בהמשך מגמת המחירים בעולם השתנתה וההחלטה הזו נראית אומללה במיוחד. כל גורם שאליו פנינו מבין כל הרגולטורים טען שהוא עצמו לא שימש בתפקיד באותה עת, ואין לדעת מי העלה את רעיון ההצמדה הזה. סביר להניח שאם מחירי האנרגיה בעולם היו ממשיכים לעלות, כל הרגולטורים היו טוענים שמדובר ברעיון שלהם. בלוך הבהיר בדיון בוועדה בכנסת שאם החברה לא תגיע להבנות עם ספקית הגז, היא תפנה בעניין לבוררות בינלאומית. קשה לחשוב על מצב שבו חברת הגז היתה דורשת לפתוח הסכם עם המדינה בגין סיכום שעליו חתמה מרצון ובשל שינוי בנסיבות הרגילות.
הפתרון ליוקר המחיה
שר האוצר ושר הכלכלה הודיעו לא מכבר על מינוי של פרופ' ירון זליכה לעמוד בראש ועדה שתבחן את הסיבות ליוקר המחיה. כמובן שהמינוי הזה נתקל בהתנגדויות משפטיות מקיר לקיר. זליכה, בין השאר, כתב חוות דעת למפעל מלט הר טוב בעניין דרישתה להטיל היטל היצף על יבוא המלט וכתב חוות דעת דומות למונופול ההסתדרות בעניין הגנות מפני תחרות. אלא שהממשלה יכולה לחסוך במינוי ועדה של מומחים מטעם ולקבל מן המוכן עבודה של כלכלנים ללא משוא פנים מפורום קהלת.
הכלכלנים טום קרגנבילד וד"ר מיכאל שראל חיברו השבוע מסמך המנתח את הסיבות ליוקר המחיה ופירטו את הצעדים שיש לנקוט כדי להביא לשינוי המיוחל: לצמצם את המונופולים הממשלתיים ברשות שדות התעופה, בנמלים, בחשמל, בדואר... כפי שהממשלה הזו החלה לעשות אך בעצלתיים; לפתוח את השוק לתחרות; לסגור את הקרטלים הממשלתיים למזון, בדמות המועצות החקלאיות ומנגנוני "הפיקוח על המחירים", שבפועל גורמים רק לייקורם; לצמצם את הרגולציה על העסקים שלפי איגוד לשכות המסחר עולה למשק 27 מיליארד ש' בשנה ומכניסה רק 9 מיליארד ש'; לפעול לשיפור בדירוג "קלות עשיית העסקים" של ישראל בדירוג הבנק העולמי. כיום ישראל ממוקמת במקום ה־54 המפוקפק, אחרי שכבר היתה במקום ה־26 לפני עשור; לפתוח את שוק התחבורה הציבורית לתחרות; לפתוח מחדש את הרפורמה בחשמל ולדאוג להאצת התהליך התחרותי במשק ושיפור תנאי המדינה בהסכם; לצמצם את כוחם ההרסני של ועדי העובדים; לבטל את מעמדן האבסורדי של האגודות העות'מאניות הנהנות מחיסיון על פעילותן בכספי הציבור ועוד. •
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו