ניהול הסכסוך מול הפלשתינים, במקביל למרחב האיום שבצפון המדינה, אינו פשוט. בעודם הורגים זה את זה בעזה ובאזורי שומרון ויהודה, שותפים הארגונים הרצחניים לדרישה האבסורדית, שנסכים להקמת "מדינה פלשתינית" מאוחדת, שתכליתה חיסול ישראל.
חרף המטרה הנכספת, פועל חמאס לחסל את סינדיקט הרשות הפלשתינית בשומרון ויהודה באמצעות רצף פיגועים והפרות סדר כנגדנו, באמצעות תאיו החמושים. זאת, במגמה למשוך התערבות תגובתית ישראלית שתפיל את שלטון "הראיס" ותשליט את חמאס על השטח.
הרשות הפלשתינית מצדה שואפת לחסל את אֱמִירוּת חמאס בעזה, השוללת ממנו את טיעון "המדינה הפלשתינית": אחדות שורה, שלטון מרכזי ומונופול על הנשק. לפיכך, העיצומים של "הראיס" נועדו להוביל את "חמאס" להסלמה כנגד ישראל, שתביא - שוב, באמצעות צה"ל - לחיסולו.
בבדלנותו האלימה מפריך חמאס את "נרטיב" העם הפלשתיני האחוד, ומאשש את ההיסטוריה, לפיה העזתים הם קבוצה בדלנית ששורשיה מצרים, הנושאת אג'נדה איסלאמית טרוריסטית. כך, בצל משטמה עולמית לאסלאם הרדיקלי (למעט קטר טורקיה ואיראן), מפנים הארגון הרצחני כי בלא האתנן הקטארי וסיוע "האויב הציוני", הוא לא יצליח לשרוד. בינתיים חולם הארגון על ישועת חיזבאללה ואיראן ומעתיק את זירת הלחימה לשומרון ויהודה כדי לסלק את הרש"פ.
בכירי פת"ח ביו"ש מתקשים להפנים כי בשל שינויים גיאופוליטיים באזור נדחקה המצאת "העם הפלשתיני" לשוליים. החרב הבין ערבית שחודדה באמצעותם נגד היהודים - הוסבה לאור הפיצול הסוני (מול טורקיה וקטר) והאיום האיראני - לבומרנג פלשתיני מעיק, הנוגד את האינטרסים הערביים. הגולם קם על יוצרו.
"הסטארט אפ" שהנחילו הפלשתינים לעולם - בדמות רצח אזרחים, חטיפת מטוסים והתקפות על מטרות אזרחיות - משמש עתה כדגם החיקוי הקטלני של מובלעות הטרור והארגונים האסלאמיים בעולם, עד שנפשו של המערב נקעה מהם.
בפת"ח מבינים ששיתוף הפעולה עם ישראל מקנה להם שרידות, אחרת יומתו בידי חמאס ורכושם ייבזז לפי תקדים עזה. לפיכך מנהלים הפלשתינים כלפינו מדיניות "זיגזג", ומתחרים בהסתה קולנית עם חמאס, כדי לשמר רלוונטיות בשטח המאבד אמון בשלטונם הנתפש כמושחת.
מניסיון העבר, יודעים ברש"פ שאסור להסתבך אתנו ב"אינתיפאדות". בכיר פת"ח ג'מאל מחיסן גינה לאחרונה ב"קול פלשתין" את "ההוצאה להורג" של המחבלים בידי צה"ל, אך הדגיש כי "הפלשתינים ימשיכו במאבק המדיני והחוקי במסגרת החוק הבינלאומי". גם מסבירן פת"ח מוניר ג'אע'וב התריס כנגד "ההוצאות להורג". ועדיין, חיסול המחבלים והרס בתיהם בידי ישראל עדיפים לרש"פ על פני טיפול חמאס בהם.
מאז לידת הבעיה היו הפלשתינים "עושי צרות". הם חתרו נגד ירדן ב"ספטמבר השחור" ב־1970, שחטו במארחיהם הלבנונים, בגדו במעסיקיהם בכוויית כשתמכו בפלישת סדאם חוסיין, חברו למורדים נגד אסד בסוריה וסייעו לדאע"ש בסיני כנגד המצרים.
עתה מסתמן כי הפלשתינים - השולטים בכלכלה הירדנית - מעוניינים ביציבות הממלכה. מלכתחילה היו הפלשתינים כלי שרת בידי אחרים, ידם בכל ויד כל בם. המיליונים שקיבלו הפכו לאתנן טרור בשירות מדינות ערב.
במציאות זו קשה להבין מדוע חותרים "הרשימה המשותפת" וסייעניה (עדאללה, שוברים שתיקה, בצלם ועוד), שחלקם פועלים במימון אירופי אנטישמי, לייבא הרס זה לישראל.
הפלשתינים בעזה ואיו"ש אינם "שני חלקי ישבן באותו מכנס" כדבר המשל הערבי, אלא זיוף היסטורי. טרם הקמת ישראל ברוח הצהרת בלפור, הוקמה ירדן ה"ערבית" על כ־70% משטח המנדט - רובה המכריע פלשתיני - כיסוד לחזון הפדרציה הפלשתינית העתידית.
לו היו הפלשתינים ישות היסטורית אמתית אחת, ולו השלימו עם קיומנו והסתפקו בירדן הערבית כמולדת, היה הסכסוך נפתר. ישראל צריכה לחתור למימוש החזון לפיו תשוב עזה למצרים, והמובלעת הפלשתינית ביו"ש תחבור לירדן כפדרציה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו