על הקריאה הזו אסור לוותר

דבריו של רה"מ נתניהו בהדלקת נר ראשון של חנוכה בקרב פעילי מפלגתו - ביום שבו נמסר כי המשטרה ממליצה להגיש כתבי אישום נגדו ונגד רעייתו - היו חזרה על דברים שאמר בעבר. כאיש המבין לא מעט בתקשורת, יודע נתניהו כי לחזרה על מסרים יש ערך רב, גם אם מישהו עלול להשתעמם מכך. משפטים כמו "לא היה כלום" וכו' משמשים אצלו כדי להחדיר את המסר ל"בייס", כאשר הוא חוזר עליהם עד זרא ומבקש את קהלו להשלים אותם, משל היה מפעיל בערב שירה.

המסר ברור: מחפשים אותנו כי אנחנו לא מהאליטות השולטות בפקידות הממשלתית, במערכות אכיפת החוק ובתקשורת. "הם" טופלים עלינו האשמות שווא ומחשידים אותנו בהתנהגות שאפיינה גורמים אחרים בעבר, ושעליה סלחו להם, אבל מה שמותר לאחרים לא מותר לנו. ובסוף נתגבר, והאמת תצא לאור. השאלה היא אם מוטיב ההתקרבנות עדיין יעיל מעבר לקהל השבוי שלו, ואפילו בקרב הקהל הזה עצמו. התשובה אינה מובנת מאליה. הימין בשלטון זמן רב מכדי להטיל את הכל על השמאל, ואם מוקד הכוח החדש של השמאל הופך להיות "הקרן החדשה לישראל", הופך הניסיון הזה לפתטי ממש.

השנים עשו את שלהן, וכך גם המאמץ השלטוני. והאליטות של היום אינן אלו של העבר. מינוי שופטים ימנים ושמרנים לכל ערכאות השיפוט הוא מהלך שהוכתר בהצלחה, ולא נעשה בהסתר. מערכת הביטחון היא מערכת שהגורמים הבולטים בה שוב אינם בני הקיבוצים. יש בה יותר ויותר חובשי כיפות, תושבי התנחלויות ואנשי ימין. כך בצה"ל, כך בשב"כ ובמוסד, וכך במשטרת ישראל. גם התקשורת שינתה את פניה, ויש בה - בתחום החדשות הפוליטיות - יותר ויותר אנשי ימין, דתיים לאומיים ואפילו חרדים. זה מצב חדש. ההחלטות הדרמטיות ביותר שנתקבלו כאן, בתחום המדיני, התקבלו על ידי ממשלות ימין, ובחלקן הגדול - על ידי ארבע ממשלות נתניהו. כל המינויים הבכירים נעשו על ידי ממשלות ימין. ראש ממשלה שכיהן כמנהיג הליכוד (בגין) יצא מכל חצי האי סיני, בהסכם, הסכים לפרז פס לאורך הגבול עם ישראל והכיר בזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני. ראש ממשלה אחר, בעת שכיהן כראש הליכוד (שרון), היה הראשון שהכריז על תמיכתו בפתרון שתי המדינות, ונתניהו החרה־החזיק אחריו. ראש הליכוד, בכהנו כראש ממשלה (שוב שרון), יצא מכל רצועת עזה בלי שום הסכם.

מי שתמך במינוי היועץ המשפטי לממשלה, האלוף (מיל') אביחי מנדלבליט, הוא נתניהו. מי שתמך במינוי מפכ"ל המשטרה היוצא, רוני אלשיך, הוא נתניהו. מי שמינה את שומרי הסף השונים הוא נתניהו. מי שבתקופת ממשלתו הראשונה הוקמה הוועדה המייעצת למינוי בכירים, הוא נתניהו. אף "שומר סף" מן המכהנים כיום לא היה מתמנה אילו נתניהו התנגד להם, וברובם תמך באופן אקטיבי.

אז זהו. כבר אי אפשר לבוא בטענות. הימין רשאי להיות גאה בכך שהעילית השלטת הוחלפה, אלא שיש לזה מחיר, והמחיר הוא שאי אפשר יותר להאשים את השלטון הישן. הדברים הטובים והרעים שקרו כאן בשנים האחרונות קרו תחת מטרייה ימנית. מי שמרמז לכך שיש במשטרה קשר נגד ראש הממשלה ומשפחתו יכול להאשים בכך רק את עצמו, וכך מי שחושב שהעיתונות קושרת נגדו והפרקליטות מתכננת את הדחתו, וכי בית המשפט יחליט נגדו.

זה קרה ב־1978 או ב־1979. עברתי ברחוב תל־אביבי, והתקיימה שם הפגנה. מישהו צעק "בגין לשלטון!"; כיוון שמצאתי עצמי במרחק קצר ממנו, שאלתי אותו אם לא עדכנו אותו שבגין כבר בשלטון. הוא הפסיק רגע, הביט בי, זרק חצי חיוך ואמר: "אבל על הקריאה הזו אסור לוותר!"