השבוע התקיימה ישיבה של ועדת ביקורת המדינה, שתפקידה, כידוע, הוא לשמור על יושר בהתנהלות המדינה. היה זה דיון רב משתתפים בנושא "מינוי יועצים משפטים ונושאי תפקידים בשרות המדינה". בפועל, הפכה הישיבה, בניצוחה של היו"ר ח"כ יחימוביץ ל"זובור" ממוקד נגד ראש הממשלה נתניהו ושרת המשפטים שקד. שניהם הוצגו בדיון כמי שפוגעים בשומרי הסף, המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, והמפכ"ל רוני אלשיך.
יחימוביץ, המבינה דבר או שניים בתקשורת, ביימה הצגה למופת. הדוברים כולם התחרו ביניהם מי יפליא בדברי הגנאי לנתניהו. כיצד העזה שרת המשפטים לצמצם את סמכויותיה של זילבר, ומי אישר לרה"מ להשתלח במפכ"ל? הרי זו פגיעה אנושה בשומרי הסף ובשלטון החוק, זעקו בקול ניחר.
עדים מומחים מטעם האגודות השונות לאיכות שלטון ודמוקרטיה, התריעו בזה אחר זה מפני "הרוח הרעה המשתררת בארץ שבה שלטון החוק נמצא בסכנה". הפרופסור מרדכי קרמניצר, נציג המכון הישראלי לדמוקרטיה, העלה על פניו ארשת חמורה, והיה ראשון הדוברים. את דבריו סיים בקריאה להתפטרות נתניהו, למרות שטרם הועמד לדין ולא הורשע, וזאת כדי שיוכל "להתפנות למשפטו". הפרופ' הנכבד למשפטים שכח אולי את העיקרון שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו.
על פגיעה חריפה ומתמשכת בשומר סף אחד בכיר מאד איש לא דיבר: היועץ המשפטי לממשלת ישראל, ד"ר אביחי מנדלבליט, שומר הסף המרכזי של המדינה. הוא ספג התבטאויות אלימות במשך שנה, הפגינו סמוך לביתו, והציגו קריקטורות בעלות גוון אנטישמי המרמזות על דתיותו. באחת הפעמים ארבו לו בכניסה לבית הכנסת שבו אמר קדיש. שאלתי את עצמי בלחש, היכן היו אז כל אלה שפגעו בו, ועכשיו דואגים לפתע לשומרי הסף האחרים? מדוע לא הקדישו מעולם ישיבה מיוחדת לפגיעה ביועמ"ש? חלק מן מהמפגינים לא התביישו להופיע ואף לדבר בדיון בוועדת הכנסת. אפילו אלה שהובילו את העתירות למען הזכות להפגין בכל מוצ"ש ליד ביתו של מנדלבליט, השמיעו את קולם.
חברי הכנסת של הקואליציה לא הגיעו לדיון; הם הניחו שיחימוביץ לא תנהל דיון לרוחם. בכל זאת, ברגע מסוים נכנס ח"כ מיקי זוהר מהליכוד, משפטן בהשכלתו, ושאל במפגיע: היכן הייתם כשרמסו את כבודו של היועמ"ש? קקופוניה של ח"כים מהשמאל החרישה בצעקות את דבריו, וכך הסתיים הדיון.
האם מגני הדמוקרטיה הקולניים, מבינים ומקבלים את עקרון השוויון? לעיתים דומה שהכל תלוי אצלם בשאלה מה מקרב את הפלת נתניהו. חיבוק בין השמאל לבין נציגיו במערכות השלטון, שוחק את אמון הציבור במוסדות ובנבחרים. כהשציבור רואה סטנדרטים כפולים בהתנהלות ובשיח בתקשורת ובאופוזיציה, הוא פוכר ידיים בייאוש ושואל, בשביל מה בכלל יש בחירות ודמוקרטיה? וזו כבר בעיה לאומית, לא רק עניין של ימין נגד שמאל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו