"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקרב הפוליטי בין הימין למרכז

,עודכן

לאחר הבחירות, בעת הרכבת הקואליציה, יש משקל מכריע ל"מפלגת הציר" - המפלגה החציונית שאין רוב למפלגות שמימינה או משמאלה. בבחירות 2015 כבשה "כולנו" את הציר, אך כוחה הפוליטי היה מוגבל. ממשלת שמאל לא היתה אפשרית בשל מעמדה הבעייתי של הרשימה המשותפת. כדי להקים ממשלה בהשתתפות כולנו, יש עתיד והמחנה הציוני, היתה נחוצה השתתפות של עריקים ממחנה הימין וממרצ. פערים אידיאולוגיים ועמדותיו של משה כחלון לא אפשרו אלא הקמת ממשלת ימין שנשענה על 61 ח"כים. ניהול של קואליציה מצומצמת אינו פשוט, אך הוכח שממשלות צרות נוטות להאריך ימים. צירופו של ליברמן הקל את ההתנהלותה היומיומית של הקואליציה, אך לא האריך בהכרח את ימיה.

גם הפעם יזכה לעמדת הכרעה מי שיכבוש את נקודת החציון בכנסת. עדיין קיימת אפשרות שהדבר ייפול בידי הליכוד, כפי שקרה בעבר. בבחירות 2009 הוכיח נתניהו כי שליטה בציר חשובה בהרבה ממספר המושבים. הליכוד וכל מפלגות הימין זכו אז ב־65 מושבים. נתניהו הרכיב ממשלה בהשתתפות מפלגות הימין והעבודה, בעוד קדימה נותרה באופוזיציה. אף שהוצע לה להצטרף, סברה ציפי לבני - בטעות - שיתרון המנדט של קדימה העניק לה את הניצחון בבחירות. בבחירות 2013 זכו הליכוד ושאר מפלגות הימין ב־61 מושבים, אך "ברית האחים" בנט־לפיד הגבילה מאוד את יכולת התמרון של בנימין נתניהו.

אפשר לצפות שחלק גדול מציבור הבוחרים לא ייטוש את המחנה שאליו הוא משתייך. עם זאת, תזוזת קולות בין הבית היהודי לליכוד, או בין מרצ למחנה הציוני, לא תשנה במידה משמעותית את המפה. הקרב האמיתי הוא על קולות המתלבטים בין מפלגות המרכז לליכוד. ההכרעה אינה תמיד רציונלית; המשקעים הרגשיים ממלאים תפקיד משמעותי בהתנהגות בוחרים.

חלק משמעותי מציבור הבוחרים מחזיק בעמדות מרכז. רבים אינם מאמינים בסיכויים ממשיים להסדר כלשהו עם הרשות הפלשתינית, אך ממשיכים לתמוך בניסיונות למשא ומתן. רבים מגדירים עצמם "חילונים־מסורתיים". הרוב תומך בהסדרים של מדינת רווחה ושוק חופשי, ורק מיעוט דבק בעמדות סוציאליסטיות או כלכליות־שמרניות קיצוניות.

הפזילה למרכז מאפיינת גורמים רבים. ליברמן עצמו קרץ בעבר הן לימין והן למרכז. נוסף על כולנו של משה כחלון ויש עתיד של יאיר לפיד, אפשר למנות כמתחרים על המרכז הפוליטי את חברת הכנסת אורלי לוי־אבקסיס ואת שר הביטחון לשעבר משה יעלון. תקצר היריעה מלסקור את האחרים המוזכרים כמועמדים להתחרות באותו שדה, ומוקדם גם לנחש את האופן שבו יחברו הכוחות השונים. אולם דבר אחד נראה כיום בטוח: פיצול במרכז עשוי להקל על נתניהו לאחר הבחירות, גם אם נקודת הציר תישמט שוב מידי הליכוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר