זילבר מועלת בתפקידה

לשמאל הישראלי, מרוט הנוצות והמתכווץ, נמצאה החל מאתמול גיבורה חדשה בדמות עו"ד דינה זילבר. גיבורה לרגע, שבמסווה של שירות ציבורי במשרד המשפטים, משרתת בנאמנות כבר זמן רב את הנרטיבים המוכרים והמזוהים עם השמאל.

חיש מהר, התקשורת המוכרת ובכירים באקדמיה המתייפייפת, יהללו וישבחו אותה על עמידתה בגבורה. לודרית אמיצה שמוכנה לסכן את משרתה ופרנסתה, על מזבח הדמוקרטיה, מול כוחות האופל והשעבוד, שבסך הכל נבחרו בבחירות דמוקרטיות. צריך מידה רבה של חוצפה, יהירות והתנשאות לקבל משכורת מקופת הציבור ובו בזמן לייצג דעות פרטיות בניגוד לעמדת הממונים הנבחרים.

עורך דין שעובד בשירות המדינה אינו מייצג את עצמו, הוא אמור לייצג את עמדת המשרד ולסייע לנבחרים לממש את מדיניותם.

כאשר דינה זילבר מופיעה בדיון בכנסת בוועדת החינוך ומסבירה ש"הארץ שינתה את פניה" ומגמת החקיקה המוצעת היא "הבו לנו יועמ"שים צייתנים, אמנים מסורסים, תקשורת מרוסנת, עם ממושמע", היא מועלת בתפקידה. במלל כזבני זה היא הופכת את עצמה לתועמלנית בשירות מפלגות השמאל. אין מדובר במשפטנות אלא בפוליטיקה שקופה. יש לקוות שדינה זילבר תסיים את תפקידה בשירות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה לא יהסס לפעול כפי שנדרש בנסיבות שכאלה. כמי שמכיר את ישרותו ואומץ ליבו של היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט, אני משוכנע שהוא לא יירתע מלפעול גם כשברורה לגמרי עוצמת מתקפת השמאל עליו. כולל התחדשות ההפגנות מול ביתו עם השלטים "אין מדינה בלי דינה".

דינה זילבר היא פוליטיקאית מוכשרת. אין לי ספק שהיא תוכל להמשיך את המאבקים שלה במסגרת המחנה הציוני, מרצ או הרשימה המשותפת. הדעות שלה ידועות ומוכרות והיא תוכל בקלות להזדהות עם המצעים של אותן מפלגות. בדמוקרטיה הישראלית אין סתימת פיות, אך חשוב להבין שעל עובדי מדינה חלות הוראות ברורות באשר לחובתם לייצג את המשרד הממשלתי שבו הם עובדים. הגיעה העת לאחר 40 שנה שעובדי הציבור, בעיקר ותיקי השמאל, יפנימו שעליהם לייצג את השרים שנבחרו ולא את השוליים הקיצוניים בחברה הישראלית.

ברכותיי לשרת המשפטים איילת שקד, שללא מורא וללא היסוס, החליטה להתמודד עם אליטה משפטית ותיקה בבתי המשפט, באקדמיה ובשירות המדינה. אלה הדורשים חופש ביטוי, פלורליזם רעיוני, כבוד האדם, איכות שלטון וציות לחוק, מקדשים עקרונות אלה רק כשהם מתאימים להם.

במאי 1977 התחולל מהפך פוליטי במדינת ישראל. מנחם בגין ז"ל קיבל שירות ציבורי מלא על גדותיו בנאמני מפא"י. רק במשרדי הדואר והסעד אפשר היה למצוא כמה חובשי כיפות, ביטוי לברית ההיסטורית שבין מפא"י והמפד"ל. האליטות הישראליות הוותיקות כולן, בכלכלה, בצבא, במוסד, במשפט, באקדמיה, בתרבות ובתקשורת, היו בשליטה מוחלטת של השמאל. אנשי ימין לא הצליחו להתגבר על משטר הסינון וההדרה. מנחם בגין ברוב אצילותו ואולי מתוך תמימותו סירב להתמודד עם מנגנוני האליטות. בשנים האחרונות המציאות הולכת ומשתנה לטובה. עניינה של דינה זילבר הוא רגע מבחן למשילות, למימוש רצון העם ולנחישות הנבחרים להנהיג.