1. הציפייה מנבן ספאחיה לנצח בלי שחקניו המובילים וללא מהלכים בשוק השחקנים, תוך כדי כדורסל שמח מול הגרלת משחקים קשה, יכולה להישמע לא הוגנת. אבל כשנגמר הכדורסל, מתחיל המאמן. והציפייה ליצירתיות, לגמישות או לחשיבה מחוץ לקופסה מהאדם על הקווים היא כרגע חסרת תקווה.
על שיטה אלטרנטיבית שתיושם ביום סגריר, תגובה אינטואיטיבית להתפתחויות, ממזריות שתתאים לאנדרדוג הצריך לגרד ניצחונות כדי להישאר רלוונטי ואולי אף להגן על המשרה שלו, אין מה לדבר. במכבי של ספאחיה, כשנגמר הכדורסל נגמר גם המאמן, ונראה שלמרות שהסגל איכותי יותר מהמאזן הנוכחי שלו, עונת היורוליג בדרך לברית עונות אבודות עם מכבי חיפה כדורגל. מכבי ת"א נראית כרגע כמו אדם שנרדם על החוף, ועוד רגע היא עומדת להתעורר מאוחר מדי, כשהשמש כבר עשתה את נזקיה.
2. בראייה עונתית, הרבע השלישי בברצלונה, שבו הובסה 25:7, הוא הרגע הדרמטי בסרט שבו המציאות המרה מוטחת בפרצופו של הגיבור ועליו להחליט מה הוא עושה מכאן והלאה. זה היה רבע של אמת מזוקקת ואכזרית שאי אפשר להתחמק ממסקנותיה: ההתקפה נטולת כיוון מלבד כמה תרגילים שלא עושים רושם על שום הגנה. הניסיון, אם היה כזה, לאלף את ג'וני אובראיינט, כשל, וההגנה שלו היא פואטיקה של חוסר מודעות. מספר הטלפון של הסוכן שהביא את קנדריק ריי חייב להימחק מרשימת אנשי הקשר של כל סלולרי במועדון. הקבוצה לא מוצאת פתרון ללחץ על כל המגרש כמו היתה קבוצת נערים לא מתורגלת.
ג'ון דיברתולומיאו, שיכול היה לעזור באותם רגעים, יושב על הספסל ושומע את מחשבותיהם של דני אבדיה ויובל זוסמן כשהם משחזרים בראשם את ההבטחות לדקות משחק. הרבע סיפר גם את סיפור הגנת הפיק אנד רול, שהיתה לא עקבית וסבלה מרכבת הרים ברמת הביצוע; את המחסור ביכולת אלתור בהרכב נטול ווילבקין או פארגו; את העובדה שדיאנדרה קיין הפך לפוסטר של הקבוצה וכולו כוונות טובות עטופות בבינוניות מפוארת.
3. תראו, לא כל אחד הוא גרג פופוביץ', דימיטרי איטודיס או אריאל בית הלחמי. כן, שלושת האדונים הנכבדים הופיעו עכשיו באותו משפט, זה לצד זה, רק סימני פיסוק מגשרים על התהומות ביניהם. אבל גם אם אתה לא אחד מהשלושה ועדיין עוסק במקצוע שלהם, יש לך סיכוי לא רע להשפיע על סגנון המשחק של הקבוצה שלך.
הקניית סגנון יכולה להיות סיזיפית וכפוית טובה, ועלולה להיתקל בהתנגשות בין הרצונות של השחקנים לרצון שלך לומר אמירה ברורה, כשאיקסים, עיגולים וחיצים מסתובבים לך בראש ומחפשים דרך לסל. אבל היא הכרחית. ואם קבוצה לא מצליחה לייצר סגנון, היא לפחות תנסה לייצר סימפתיה. אם היא לא מצליחה לייצר סימפתיה, היא תנסה לייצר חמלה, רגש.
מכבי ת"א של נבן ספאחיה, מאזן אירופי של 4:1, ומאזן 3:0 בייצור אחד משלושת הפרמטרים שהוזכרו. אין סגנון, אין סימפתיה ואין חמלה. הסגנון שבלוני ונטול ייחודיות. הסימפתיה, שזכתה לתשואות בהפסדים קודמים וקיבלה הזדמנות מול ברצלונה לייצר יש במצב של אין, התאיידה. כששחקניה המובילים פצועים והיה צורך באנטי־גיבורים לטווח קצר, מכבי נותרה עם אנטי בלבד. והחמלה לא הצליחה לבעבע מבעד לחוסר היכולת או הרצון של ההנהלה להגיב תוך כדי תנועה לתקלות בדרך, שגרמו לידיים של ספאחיה להישאר שלובות על החזה שלו, קפואות ומצהירות במסר לא מילולי ש"זה מה יש". ומכבי כרגע היא בעיקר "זה מה אין".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו