רנסנס הזיכרון של יהדות הבלקן

בבתי הכנסת של יוצאי מונסטיר, העיר העתיקה שבדרום מקדוניה, נהוג מנהג ייחודי וקדום לומר קדיש נוסף לאחר תפילת מוסף של שבת, לזכר מגורשי ספרד שלא זכו להגיע לחוף מבטחים וטבעו בים. בספרו "עשו" מתאר מאיר שלו צעיר יהודי שגויס בכפייה לצבא הטורקי בעידן העות'מאני: "הוא היה בן למשפחה שמוצאה ממונסטיר שבמקדוניה, וכשאר בני מונסטיר היה גם הוא בהיר שער ועיניים, היה להוט מנעוריו ללמוד לשונות, מתמטיקה ואסטרונומיה, ולעמוד על סודות האין סוף, נושא שהמונסטירלים כולם עסקו בו בגלל התבוננותם הכפייתית בגרמי השמיים ומעמקיהם". 

אלה הן, כך נדמה, שתי האפשרויות שעמדו תמיד לרשות היהודים כדי לזכור את שלא היו עדים לו: תפילה למי שגורשו מספרד, טבעו בים ולא היה להם קבר - או הכנסתם לספרות העברית. 

בשבוע שעבר ערך מרכז דהאן למורשת יהדות ספרד כנס ייחודי על קהילת יהודי מקדוניה. 250 איש גדשו את האולם, ובהם צאצאי יהודי מקדוניה שהגיעו לארץ טרם המלחמה, בני משפחות של קורבנות השואה, וגם חוקרים ותיירים אוהבי בלקן. 

צילום אילוסטרציה: יהושע יוסף

אחרי שתיקה בת שמונה עשורים, העיד הכנס על התעוררות העניין ביהדות הבלקן, ועל הגשר התרבותי שמקימה ישראל לעבר מדינות האזור בכלל, ומקדוניה בפרט. במשך מאות שנים נעו יהודים מהערים מונסטיר וסקופיה שבמקדוניה לארץ ישראל, בתנועה משיחית וציונית. ב־1943 הופסקה תנועה זו באלימות, עם השמדתה של יהדות תראקיה ומקדוניה. כעת היא מתחדשת בכיוון ההפוך: כל אדם שנכח בכנס בר־אילן, כמוהו כשובר שתיקה. ומצעד החיים, אולי, ייצא בעתיד הקרוב הקרוב לסלוניקי, לפלובדיב, למונסטיר, לסקופיה, לבלגרד, לסרייבו, לסופיה ועד לזאגרב ולדוברובניק. מסע ברחבי האימפריה העות'מאנית, שיהודים שגשגו ופרחו בה עד מלחמת העולם השנייה. 

תחת שלטונו של טיטו, הושתקה האמת תחת עקרון ה"אחווה" של עמי יוגוסלביה. סרביה, למשל, לא יכלה לאשר הקמת מצבה באתר יאסנובאץ, מחנה ריכוז אכזרי בקרואטיה שהוקם על ידי האוסטאשים. איך תודה בשיתוף הפעולה עם הנאצים, הסותר את מיתוס הפרטיזנים וההתנגדות לפשיסטים? 

אבל החמור מכל הוא שגם מדינת ישראל העלימה את שואת יהודי הבלקן מהשיח הציבורי. השתיקה על אודות מוראות השואה באזור זה נבעה בראש ובראשונה משיעור ההשמדה: בבלקן בכלל, וביוגוסלביה בפרט, הושמדו 85% מהיהודים; כמעט לא נותרו עדים לספר את קורותיהם. מחנות הריכוז אושוויץ וטרבלינקה ואובדנה של יהדות פולין נעשו לסמלה המייצג של השואה, ומעט תשומת לב הוקדשה לקהילות הקטנות בשולי אירופה, כמו סקופיה או מונסטיר. 

כעת מתעורר השיח הציבורי מלמטה, מתגבר על השתיקה, ומבקש לקבל אחריות לזיכרון באמצעות כנסים, מחקר ושמירה על קשר בין צאצאי המונסטירלים, כגיבורו של מאיר שלו. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו