"אשמנוּ", לא "אשמתֶּם"

עוד לא נוקה דם הנרצחים מרצפת בית הכנסת בפיטסבורג, וכבר הזדרזו בתוכנו להאשים את המחנה היריב באחריות לרצח • מה באמת מרוויחים מכך? 

1 האם במוצאי השבת הקרובה נשמע שוב את ההאשמות נגד מחנה גדול בישראל על "חלקו" ו"תרומתו" לרצח רה"מ יצחק רבין ז"ל? אשמח להיות מופתע ולהתבדות. ישנם כאלה שזה חזק מהם. מחנה מכובד, שתרומתו ההיסטורית לתקומתנו המדינית מכריעה, בחר - במודע או שלא - בעיקרון פוליטי מארגן של האשמת היריב האידיאולוגי. כאילו הדרך היחידה לקנות את אהדת העם היא באמצעות דמוניזציה של המחנה האחר והגדרתו כאויב. האירוניה היא שדוברי המחנה הזה לא מפסיקים לדבר על "הסתה" נגדם. אין כאן ויכוח אלא ריב רווי משטמה, שמונע דיון רציני בין הצדדים על הנושאים הנתונים במחלוקת; רק שלא נדבר על הסיבות לכישלון הסכמי השלום החפוזים. מה מרוויח השמאל מזה, באמת? 

בספר היסוד של אומתנו, מסופר על ריב שהתגלע בין הרועים של אברהם לרועי לוט בן אחיו, על שטחי מרעה ומקורות מים. הפסוק המדווח על המריבה מוסיף: "והכנעני אז בארץ". התושבים האחרים צפו בריב המשפחתי בהנאה: תנו לעִברים להילחם בינם לבין עצמם; זה יחסוך לנו מלחמה. כמילניום וחצי מאוחר יותר, בזמן שבניו של ינאי המלך, יוחנן הורקנוס ושמעון אריסטובלוס נלחמו ביניהם על המלוכה, הוזמנו הרומאים לפסוק במריבה - יהודים מקרבנו הזמינו לחץ בינלאומי וביקשו ממועצת הביטחון של האימפריה הגדולה, לקום ולעשות סדר במדינת היהודים. כך איבדנו את עצמאותנו. גם בגלותנו הארוכה, בגאיות ההריגה השונים, היו יהודים שלא התאפקו לתת סימנים ביריביהם; רגע לפני מותם, האשימו את אחיהם, במה ששונאיהם עמדו לבצע בהם.

 

2 יהודים נטבחו בשבת שעברה בידי רוצח אנטישמי, שירה בהם בזמן שהתפללו לאלוהי ישראל. הקריאות שקרא הרוצח כוונו נגד יהודים באשר הם. מי ישמע על כך ולא יזדעזע מעומק ליבו? לכאורה, כאב כללי עבר כזרם בעם היהודי כולו, והזכיר את ברית הגורל הכרותה בינינו. רק לכאורה. עוד לא נשטף הדם והטליתות המוכתמות פזורות על רצפת בית הכנסת, וכבר קמו הנרגנים הידועים והאשימו את המחנה הפוליטי היריב באחריות לטבח. קשה ל"ליברלים" קיצונים להכיל אנטישמיות; היא אות קין על זהותם האוניברסלית. לכן הם מבקשים להיפטר ממנה כמו נגע ולהשליכה על אחרים. 

הגדיל לעשות פרשן שקבע שערכיה של ממשלת ישראל "קרובים יותר לזה של הרוצח מאשר ליהודים שרצח". עפר לפיו. עוד זה מדבר והנה שוטה אחר, פרופסור המתהדר בנרקיסיזם מוסרי (שעניינו: התמקדות רק בהתנהגותו המוסרית, מבלי להביא בחשבון את התמונה הכללית והשלכותיה של התנהגותו על גורל בני עמו), פרסם דבר נאצה נגד שר החינוך והתפוצות. אין לך מה לנחם את הקהילה היהודית, כתב, משום שאתה קרוב לרוצח יותר מאשר לנרצחים. טירוף הדעת. 

הכותבים האלה ותומכיהם, ובתוכם עיתון "הארץ" שפרסם את הדברים הנוראים, ידועים בתמיכתם בשאיפות הפלשתינים להקים מדינה על חורבות היישובים היהודיים בשומרון ויהודה; חלק מהם אף רואה בהקמת ישראל חטא בל יכופר, משום שלשיטתו הקמתה באה על חשבון ערביי האזור. האם יעלה על הדעת לומר שבמקרה של אלפי הנרצחים, הנשרפים והנשחטים בפיגועי הטרור, הכותבים האלה קרובים בערכיהם לרוצחים יותר מאשר לנרצחים?! רוצחי היהודים באשר הם, אינם צריכים תירוץ לבצע את זממם.  

וכמובן, טראמפ אשם בטבח, כי הוא "אנטישמי" או "תומך באנטישמים וניאו־נאצים" והוא "אחראי" לאווירה שעודדה את הרצח. נקעה הנפש מחבורת הילדים הנפוחה הזאת. הנשיא הכי ידידותי לישראל ולעם היהודי בהיסטוריה האמריקנית, שבתו ונכדיו יהודים; שהעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, ובכך הכיר לעיני העולם בנצחיות הקשר שבין עם ישראל לבירתו; ששלח את נציגתו באו"ם לתקוף את צביעות הארגון והטייתו נגד ישראל, ולהגן עלינו באופן חסר תקדים; שהבין את העוול המשווע במימון אונר"א ואחריותה להנצחת בעיית הפליטים ודרישת השיבה; שנסוג מהסכם הגרעין עם אויבתנו המושבעת איראן והחריף את העיצומים נגדה - הנשיא הזה אנטישמי?! כמה אטימות, ניכור וניתוק מהמציאות צריכים להצטבר במוח, כדי שנתייחס ברצינות לאווילות הזאת?

 

3 עכשיו הם יוצאים גם נגד נשיא ברזיל הנבחר, בולסונארו, שניפק בעבר אמירות קשות, שלדעתם מצדיקות (כמעט?) את ניתוק היחסים עם המדינה הענקית הזאת. מזלנו שהם לא מנהלים את מדיניות החוץ של ישראל. האם קשירת יחסים קרובים בין מדינות ומנהיגים אומרת שאנחנו מקבלים כל מה שהם אומרים ועושים? הסיפור הרי מורכב יותר. בולסונארו אוהד ישראל, ומבקש ללמוד מאיתנו כדי לחזק את כלכלת ארצו וביטחונה - מה שמבטיח הגדלת הסחר והכלכלה בין המדינות. 

לצערם של המקטרגים, הוא גם הבטיח להעביר את שגרירות ארצו לירושלים, מבלי לשלם במטבע הפלשתיני (הוא התבטא בחריפות נגדם והשווה אותם לארגון טרור קולומביאני). המתנגדים לבולסונארו מדברים על הפעלת שיקולים מוסריים ביחסי מדינות. זה היה יפה וראוי, לוּלא הכשירו אותם אנשים את גדול רוצחי היהודים אחרי השואה, יאסר ערפאת, כשותף לשאיפות השלום שלנו. אז לכל הפחות, לא תהיה כוהנת כפונדקית?

 

4 הטירוף המשיך. בשלישי התבשרנו בבשורת איוב על משפחת עטר ז"ל מפסגות, שנהרגה כולה בתאונת דרכים מחרידה. עיתונאית "הארץ" הזדרזה לתקן את השדרים בתקשורת: "אני מבקשת להזכיר - פסגות זה לא יישוב, זו התנחלות". זה מה שהיה חשוב לה לדייק לנוכח הזוועה, לשים חיץ והבדל בין מקום מגוריהם של הנספים לשאר ישראל. האמירה הזאת היא אחותה של ההתייחסות המקֵלָה במקרה של פיגוע בשומרון ויהודה. אלה "רק מתנחלים". 

העיתונאית הזאת אינה מובילת דעת קהל, אבל דווקא שוליותה מלמדת על הקלות הבלתי נסבלת בחוגה החברתי, להקדים את המחלוקת הפוליטית לסיפור האנושי. כמו שני הכותבים הקודמים. אין פה זוועה או טרגדיה, ולא יהודים שנספו; יש סיפור פוליטי שחייבים למַשְׁמֵעַ אותו בכיוון ה"נכון". הפוליטיזציה הזאת השתלטה גם על תחומי הרוח, האקדמיה והתרבות והרסה אותם. מבחינת החבורה הזאת, אין שום תחום שזכאי להימלט מהשיפוט הפוליטי. כנטורי קרתא, הם מצהירים על ניקיונם המוסרי, מול שחיתותו של היריב הפוליטי. ה"רווח" היחיד שהשיגו היה הגדלה וליבוי של השנאה כלפיהם בציבור. 

החברה הישראלית יודעת שההאשמות הללו הן שקר. שאיננו גזענים חלילה; שהדמוקרטיה הישראלית אינה בסכנה אלא חזקה יותר מזו שבאירופה ובארה"ב; שלא רצחנו את רבין; שעולם הערכים שלנו רחוק מזה של רוצחינו - הן בפיטסבורג ובטולוז, והן בישראל. המסורת העתיקה של עמנו ביחס להכאה על חטא - מסורת שהונחלה לעולם - היא "אשמנו" ולא "אשמְתֶּם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו