הימין מתאמץ ומצליח לעצב מחדש זיכרון לאומי המעוות את המציאות ששררה בישראל לפני רצח רבין. קשה להאמין, אבל כבר נשמעות אמירות כי "הסתה יש מימין וגם משמאל" (השרה איילת שקד), "השמאל הסית והימין הגיב" (הפובליציסט ישראל הראל), ואפילו "לא היתה הסתה" (השרה מירי רגב). לא פחות.
השנה הצטרפה משפחת רבין לבּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה. בטקס הזיכרון הממלכתי בהר הרצל, ביקרה נכדתו של רה"מ המנוח, נעה רוטמן, את המציאות הפוליטית הנוכחית, הרוויה בשיח אלים, הסתה נגד מיעוטים וסימון יריבים פוליטיים כאויבים. זה היה נאום תוכחה חשוב ומשמעותי ביותר, שהיטיב לתאר את דאגתו הכנה של ציבור גדול בחברה הישראלית.
בסוף דבריה תקפה רוטמן בחריפות את נתניהו והנהגת הימין, ונגררה למהלך שגוי של שבירת כללים. מתיאור מדויק של האקלים הפוליטי הלוהט, עברה הנואמת למתקפה על רה"מ. בפנייה ישירה ובוטה, שאלה ''כמה פעמים פגשת אדוני, כבוד ראש הממשלה, במהלך כהונתך ראשי ארגוני שמאל מודאגים?". מכאן ואילך ירדו דבריה לפסים אישיים, מזלזלים וציניים, המנוגדים למעמד המחייב. כך חיבלה נכדתו של רבין בעצמה באווירה הממלכתית.
נעה רוטמן ובני משפחתה ספגו אובדן אישי קשה באסון הנורא הזה, ומשום כך ראוי להזמינם, בכל שנה, לשאת דברים במעמד הרשמי לזכר הרצח הפוליטי הנתעב. זה המקום להעלות על נס את זכרו ואת פועלו של רה"מ רבין, להזכיר את ההחמצה הגדולה באי־מימוש צוואתו הפוליטית, ולהזהיר מפגיעה אפשרית בחוסנה של הדמוקרטיה, כדי שאלימות פוליטית מזוויעה שכזו לא תפרוץ שוב. זה המעמד שבו יש להדגיש את מורשתו של המנהיג הדגול, שחתר לפתרון של כבוד בין העמים הנלחמים כיעקב ועשיו על הירושה.
אני מסכים לכל מילה בדבריה של רוטמן, אך אין להם מקום בטקס ממלכתי שמדינת ישראל עורכת למען כל אזרחיה. דבריה היו ראויים לארוע אישי, או לכל מעמד ציבורי אחר, שאינו ממלכתי. הטקס בהר הרצל מיועד לאזרחים מימין ומשמאל, לתומכי הממשלה ומתנגדיה. יש להקפיד במוראה של מלכות, שאלמלא כן איש את אחיו חיים בלעו. אין להפוך את הטקס לזירת לחימה במסגרת המאבק הפוליטי הרגעי.
על משפחת רבין לשים עצמה, לפחות במהלך הטקס, מחוץ לעין הסערה, כדי לאפשר את שימור הזיכרון. הכנסת המחלוקת הפוליטית לטקס הממלכתי מחלישה את מעמדו. מעל הכל, פגע המהלך במסריה החשובים של רוטמן, שהמהומה התקשורתית לא תרמה לקידומם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו