המסר: עדיף לבזבז מאשר לחסוך

שיעור החיסכון בישראל רושם בשנים האחרונות ירידה. בשונה ממדינות רבות בעולם המערבי, לא מדובר בירידה, בצמיחה או בהכנסה הפרטית הפנויה, אלא בעלייה בצריכה.

ב־2017 שיעור החיסכון הפרטי מההכנסה הפנויה עמד על 14.4% בלבד. במילים אחרות, ההכנסה של משקי הבית עולה, אך הם מקצים את ההכנסה הזו להגברת הצריכה, שמתקרבת לטריליון שקלים בשנה. אפשר אולי להבין את הבחירה הזו של אזרחים במדינה, שלא רק שאינה מעודדת חיסכון, היא אף מעודדת אשראי.

מה יעשה מי שהצליח לחסוך 100 אלף שקלים? אדם כזה ישאל את הפקיד בבנק מה הוא מציע לו לעשות, וזה יציע לו אפיקים שונים שיניבו לו פחות מעליית המדד, מה שאומר תשואה ריאלית שלילית. עד 2011 הציבור עוד התעניין באפיק החשוב - השקעה בבורסה.

נזכיר, אנחנו מדברים על אנשים פרטיים שהרוויחו כסף מעבודתם. זה אומר שהם כבר שילמו מס גבוה על ההכנסה שלהם, ועכשיו הם מבקשים לשמר את הערך של הכסף וגם להרוויח משהו מהעניין. לגיטימי. אבל לא במדינה שבה המס על הבורסה הגיע לשיעורים מהגבוהים בעולם.

מס על הבורסה הוא מס בעייתי מאוד, שכן לאורך חיי תיק ההשקעה המשקיע עלול לשלם מס אפקטיבי גבוה פי שניים ויותר מהמס התעריפי, מכיוון שבשנות רווח המשקיע משלם מס מלא ובשנים של הפסד הוא לא רשאי לקזז הפסדים. לכן המשקיעים מצביעים ברגליים ומדירים את רגליהם מההשקעות, מה שהביא גם לנטישה של חברות.

כ־200 חברות נמחקו מהמסחר מאז הוחל המס ב־2011, כך שגם קופת המדינה לא מתעשרת משיעור המס הגבוה, וגם האזרחים לומדים שעדיף לבזבז עוד כסף מאשר לאבד את ערכו בבנק ובבורסה.