הראשונה שהוכיחה את שקר הפליטים

ג'ואן פיטרס חסרה עכשיו. 4 שנים אחרי מותה ו־34 שנה אחרי שפרסמה את רב המכר המטלטל "מאז ומקדם", מכיר הממשל האמריקני בטענותיה אודות הפליטות הפלשתינית המדומה.

פיטרס הייתה הראשונה שחשפה ביסודיות ובתחקיר מעולה, את הרמייה והשקר בפליטות הפלשתינית. עכשיו, כשאונר"א מנסה להמשיך לתעתע בעולם עם נתון הכזב של 5.2 מיליון פליטים פלשתיניים, מומלץ לשוב לפיטרס ולספרה. 

היא חשפה לראשונה, כיצד שינה האו"ם את הגדרת הפליט הפלשתיני והרחיב את הבעיה הרבה מעבר לממדיה האמיתיים. היא גילתה ששינוי ההגדרה הפך את הפליטים הפלשתינים למשהו אחר, שונה מאד מהגדרת הפליט המקובלת על האו"ם עצמו בעולם; שהפליטות הפלשתינית עוברת מאב לבן ומדור לדור ולעולם אינה מסתיימת. 

פיטרס חשפה את המסמך שבו החליט האו"ם להמציא פליטות אחרת, שונה מכל מה שידענו עד אז. היא פרשה מסכת נתונים ושכנעה כבר אז רבים, שהמוני פליטים פלשתינים שזכו למעמד זה, כלל לא היו תושבי הארץ "מאז ומקדם", כפי שטענו, אלא מהגרי עבודה, שזה מקרוב באו. אחרי פיטרס באו אחרים; הם דייקו מעט את נתוניה, אבל זכות הראשונים שמורה לה. מחקרה היה פורץ דרך ושחט פרה קדושה, שהעולם האקדמי נרתע מלהתקרב אליה.

במקור, הייתה פיטרס עיתונאית ופרשנית פוליטית, וגם - לא תאמינו - פעילת זכויות אדם פרו־פלשתינית. היא שימשה יועצת מיוחדת לממשל הנשיא הדמוקרטי ג'ימי קרטר בסוגיית הסכסוך הישראלי־ערבי, וחתמה על חוזה לכתיבת ספר שיעסוק בסכסוך. אולם, ברגע שבו התבררו לה עובדות יסוד אחדות, שכנראה לא הלמו את רוח מעסיקיה, החזירה את המקדמה, השתחררה מכל מחויבות ובתום שבע שנות מחקר, נבירה בארכיונים נידחים וראיונות עם מאות בני אדם, הטילה את הפצצה.

פיטרס הותקפה על ידי אישים בשמאל האמריקני והישראלי, אבל לצדה התייצבה סוללה מרשימה של סופרים כאלי ויזל, ברברה טוכמן ורוברט סנט ג'ון. סנט ג'ון, שכתב 23 ספרים, רובם על הסכסוך המזרח תיכוני, המליץ על ספרה, "לכל מי שמעדיף עובדות על פני תעמולה". טוכמן, מחברת "מצעד האיוולת", כינתה את הקמפיין נגד ספרה "קמפיין נאצה". 

פיטרס הגיעה עד לתכתובות הפרטיות והסודיות של פקידי ממשלת המנדט. היא הוכיחה שהבריטים ידעו על מאות אלפי המהגרים הערבים הלא חוקיים, והסתירו זאת. ההיסטוריון דניאל פייפס, התפלמס בשעתו עם המזרחן יהושע פורת בנושא. פורת סבר שפיטרס שגתה. פייפס, שבדק את עבודתה, ציין שפיטרס חילקה את השטח - שהפך לפלשתינה תחת המנדט - לשלשה חלקים: בראשון, אזור ללא התיישבות יהודית, האוכלוסייה הלא יהודית גדלה בין השנים 1893־1947 ב־116%. בשני, אזור עם התיישבות יהודית דלילה, האוכלוסייה הלא יהודית גדלה באותן שנים ב־185%; ובשלישי, אזור ההתיישבות היהודית הצפופה, האוכלוסייה הלא יהודית גדלה ב־401%(!). 

הפריחה הכלכלית שליוותה את שיבת ציון, היא שהניעה גלי מהגרים ערבים מעבר הירדן ומשדרת ההר אל האזורים היהודיים. אח"כ כשהמהגרים הללו גורשו או עזבו, והמדינה קמה, הם התחזו לפליטים, והאו"ם קנה את ההתחזות הזאת בנפש חפצה. הוא אף הגדיל לעשות, כשהעביר את הפליטות בירושה לדורות הבאים, וסירב לשקמם במקומות מגוריהם.

פיטרס תקפה בחריפות את אונר"א, שביצע לדבריה "הונאה" נגד העם היהודי והעולם, והבהירה, שכל מטרתה הייתה לשפוך אור על עובדות שנסתרו גם מעיניה, כדי להעניק מקורות מידע גם לאחרים "שנתפשו לטעות כמוני".

אילו היה כיום בנמצא עיטור  שאותו ניתן להעניק גם לאחר מותו למי שפעל ללא תמורה לטובת הציונות ומדינת ישראל,  פיטרס  הייתה ראויה לו. עכשיו כשהאמת יוצאת לאור גדול, ופיטרס כבר אינה עימנו, ראוי לפחות לזכור, שהיא הייתה הראשונה, ולהצדיע לה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו